פסטיבל אסיף
לכוריאוגרפיה חדשה ב׳כלים׳
ניהול אמנותי: איילה פרנקל
20-22.09
לכתבה ב׳פורטפוליו׳ לחצו כאן

'פסטיבל אסיף' לכוריאוגרפיה חדשה ב'כלים' הוא מרחב פרפורמטיבי נסייני ומכוון-תהליך שמאפשר מפגש של קהל עם קולותיהן.ם של כוריאוגרפים.ות בתחילת דרכן.ם. האמנים.ות הנבחרים.ות מציגים.ות קולות מבטיחים וייחודיים, אשר נמצאים.ות בראשיתו של תהליך פיתוח השפה הכוריאוגרפית האמנותית, האסתטית והפרפורמטיבית שלהן.ם. אנחנו בוחרות להשהות את הדגש על המופע הסופי, על מנת שלא יחפזו להיאחז במנגנונים המחוליים המוכרים.

בפסטיבל עלו בבכורה שבע יצירות, הנעות בין מחול רב תחומי שמשלב שירה קלאסית דתית-נוצרית, נגינה חיה, פרפורמנס, או שימוש באובייקטים חזותיים, לבין יצירות מחול שבהן הגוף המתנועע במרחב הוא הדבר.
אמנים.ות יוצאי קומונות שיתופיות שפועלים בקו התפר שבין מחול לחינוך וחברה, לצד אמנים.ות שמקדישים את מחקרם האמנותי לשיח פנים-אמנותי ובין-מדיומלי. 

היצירות השונות בוחנות בכלים כוריאוגרפים תכנים רלוונטיים לימינו: יכולת ההשפעה של הקול- הגוף האתיופי בתוך המרחב הישראלי; יחסי התלות בין אלו שחיים יחד בקהילה אחת; זכרון קולקטיבי של נאומים חוצבי להבות שמתממשים בגופה וקולה של אישה; הצורך באינטימיות לעומת החיים תחת התמכרות למסכים בעת הזו ועוד.

גם הפעם, שמחנו לשתף פעולה עם החברים שלנו מ׳קפה קאימק׳!
החברים מהקפה הביאו לפסטיבל אוכל צבעוני, צמחוני ושכונתי היישר משוק לוינסקי.

אירועי פתיחת השנה ב׳אסיף׳ היו הזדמנות להיחשף לקולות חדשים ומגוונים במחול ובפרפורמנס הישראלי, לפגוש פנים אל פנים (קהל אל במה) את הדור החדש, שמביא לשדה המחול רוח רעננה, כנה ולא מתפשרת.

❀

עידו גרינברג | אחיזת עיניים
סולו שבוחן את ההשתלטות הטכנולוגית על הגוף הפרטי אל מול כמיהה לקסם שבפשטות.
איך הטכנולוגיה שמקיפה אותנו ממשיכה להשפיע עלינו גם כאשר הנחנו את המסכים בצד, התנתקנו מהם והתחברנו לעצמנו? מה מותיר הזיכרון של המסך בכפות הידיים? מהו העולם שנברא בידיים שלך, ומה בכוחך על מנת להשפיע עליו?

שרון ולבסקי | Speeches
אני מחפשת מנהיגים. אני מחפשת נשים מנהיגות, מחפשת אותן בגוף, בקול, בטקסטים, ובתוכי.
נאום הוא חומר מתעתע, פרפורמנס משובח, שמייצר אצלנו רגש. אני בודקת מה קורה כשמשנים אותו בעזרת תנועה. טקסטים שנאמרו בזמן אחר, עוררו לבבות ואוזניים רבות בעזרת לשון יחידה, משמשים כעת פסקול לגוף היצרי, החי, המרגיש – בזמן הווה.
*טרום בכורה

נאומים מאת: יצחק רבין, מרטין לותר קינג, גרטה טונברג, אלכסנדרה אוקסיו-קורטז
תודות: עדי איתן, גיא בן-אהרן, שחר בלומנפלד, דניאל אדוארדסון, טל חפץ, אלדר ברוך

מיכל גרובר פרידלנדר | אובדן
אובדן בעבודה זו אינו מתייחס לשכול אלא לחלופיות, להיעלמותה של תנועה ולחלוף הזמן. תנועה, מהרגע שהיא מתחילה היא כבר בדרך לחלוף ולהיעלם — כל תנועה טומנת בחובה את אובדנה. העבודה מנסה לשהות בזמן המשונה הזה בו התנועה חולפת, ולהפנות את הזרקור לאובדן התמידי בחיינו.
העבודה מורכבת משינויים מזעריים, הידהודים ונואנסים עדינים, ונעה בין מוסיקה לדימוי. ארבע פרפורמריות נעות באיטיות, התנועות שלהן מושהות— סטטיות כמעט. לעיתים הן גוף אחד, ולעיתים, גוף לא אנושי.

משתתפות יוצרות: עינבר ליבנה, טליה ברדה, מיכל גרובר פרידלנדר
עיצוב תלבושות: קדם ששון
תודות: מאי זרחי- ראשת התוכנית הדו-שנתית לכוריאוגרפיה בכלים במחזור 2021- 2023, ניר שאולוף, אלי פרידלנדר וצח ליבנה.
המופע נוצר במסגרת התוכנית לכוריאוגרפיה בכלים.

סאומהון טגבה | הלך רוח
האם אפשר לנוע בעולם מתוך מרחב בית החזה והלב? 
האם אפשר להשפיע איתו על שאר חלקי הגוף, על התרבות, על העולם?
היוצרת מנסה להתחכך ולנוע מתוך בית החזה ולמצוא בתוכו את החירות לחיות.
למצוא את הנשימה הראשונית והגולמית, את הקול הפנימי.
בכדי להמשיך לנוע,
לרקוד ברכות ובעדנה.

עיצוב תלבושות : עמנואל לוגסי הראל
עין חיצונית: מיקה רווה

אורי יששכר | יאללה מרי כריסטמס
יאללה מרי כריסטמס הוא מכתב האהבה. יאללה מרי כריסטמס הוא מכתב האהבה לחיים, למופע החי, לטירוף ולחושים, יאללה מרי כריסטמס זה  מה שזה נשמע, יאללה מרי כריסטמס הוא מופעה של ההתענגות, הוא מכתב אהבה לגוף, לרחוב, לעיר.
באמצעות המופע החי מבקש היוצר להעמיד קונסטלציה-פורטרט של עצמי המנסה להעריך את מיקומו בחברה ובאותה התנועה גם יוצר את עצמיותו. תוך שימוש בנקודת המבט ובמסורת הקולנועית היוצר בוחן את מופעה של זהות מגדרית, תרבותית, מחולית ומופעית פרומה ומעורערת. במתח שבין החוץ לפנים, בין הבית לרחוב, למגרש החנייה – מה מותר? מה מוכל ומה מגיח? יהיה לאן לחזור? היוצר מביא איתו לבמה את תרבות הבולרום, ההיפהופ, הקלאבינג, התיאטרון החזותי והפרפורמנס, את השפה התנועתית vogue femme, ונע בין תנועה מחולית ליומיומית, בין מופע – עצמי לבין התנהלות.

אמן מלווה: הראל וחניש
מוסיקה:  Sh se – Sheket Gift and a curse, $$$- FÜT PARTY

גילי אינגלס | מה יוליד יום
הזמן עובר, חולף ומתקדם בכיוון אחד, הוא נע ללא אפשרות לשוב לאחור. ההכרה בכך, פוגשת אותנו ברגעים בהם סופים מוחלטים מרחפים מעלינו.
על ידי בחינת משך הזמן שלוקח לדברים והתארגנות הגוף מול מעמסה, מתגלה שבריריותו ואנושיותו של הגוף החי.
העבודה מבטאת חוויה רגשית של התמודדות עם פרידה, אובדן, תהליכי אבל, והמשכיות לצד נוכחות של היעדר.

פרפורמריות: נועה אזרחי, אבישג רוזנפלד
אובייקטים וניפוח זכוכית: רובין פנטופרו

אורי גלסברג וענבל כהן אור | עכשיו כולם ביחד
ביצירה נפגשות חברות וחברי קומונות שיתופיות עם חברות הטריו המוסיקלי 'צוף/זוהר/ענבל', לחקור את יחסי התלות האנושיים. מתוך הבחירה לחלוק את הדברים האינטימיים בחיים (שגרה, בית, כסף, עבודה, יצירה ומשמעות) עולה השאלה מתי העצמיות שלנו נאבדת בתוך סבך הקשרים הבין אישיים, ומתי היא נוצרת בזכותם.
אנו נעות יחד ולחוד – מנגנות, עוברות בין מבנים תנועתיים קבועים למצבים של חוסר ודאות, קושרות ופורמות קשרים בין גופים ובין כלי נגינה, מצרפות אנשים ונפרדות.

פרפורמרים.ות יוצרים: נוהר מליניאק, צוף גלמן, זוהר יחיאלי, ענבל כהן-אור, אורי גלסברג, זהר לאלו חיימוביץ'.
מוסיקה מקורית: 'צוף/זוהר/ענבל'
בתמיכת "הבית ליוצרים – תיאטרון משו משו" ו"ורטיגו ירושלים".

ניהול אמנותי כלים ופסטיבל אסיף: איילה פרנקל | מנכ"לית: מורן בש דנון | מייסדות מרכז כלים: ענת דניאלי וטל גרבינסקי עמישי | הפקת הפסטיבל וניהול פרויקטים – כלים: מטר פרשיץ | מנהלת תפעול והפקה – כלים: סאב עדי | שיווק ומדיה חברתית: דורון גליה-קינד | ניהול טכני: ליאור לוין | ראשת התכנית לכוריאוגרפיה בכלים: תמי לבוביץ | עיצוב גרפי: יצחק יצחקי