אודות התהליך והיצירה "מבט הדדי" (2021 – 2022)
ליבת תהליך היצירה והתמה האמנותית הוא המפגש בין פרפורמרים עם יכולות פיזיות וראייה מגוונות וכן בין אנשים עם רקע מקצועי מגוון, הן הפרפורמרים ליקויי הראייה והן הפרפורמרים שרואים- מקצועיים ושאינם מקצועיים בחרו לקחת חלק בפרויקט מתוך צורך אישי להגיב לעולמם של ליקויי הראייה.
על הבמה נוצר עולם – מרחב בו חוקים, פעולות וגבולות נבנים ומתפרקים כדי לתחום ולסמן תחום בו ניתן לפעול מתוך הצורך הקיים של המשתתפים.
ההבנה שעבור לקוי הראייה, רפרנס שאינו משתנה, יציב ובהיר כמו אובייקט- קיר, שפת מדרכה, עמוד וכו' הינו הכרחי עבור האפשרות לנוע ולפעול בעצמאות ובבטחון, תיצור חיפוש אחר האדפטציה של אלה למרחב הבימתי – מעבר בין אובייקטים הבנויים ממפגש בין הגופים ויצירת גבול ויזואלי הנבנה ומתפרק לאורך המהלך כמוטיב המקשר בין התמונות ביצירה.
פעולות כמו עזרה בהובלה במגע – הולכה של יד על כתף, או שימוש בעזרים והנגשה כמו אפליקציות תומכות התנהלות במרחב ותוכנות הקראה, כלבי נחיה, שימוש במקל נחיה, מחזירי אור ועוד נתפסות כפעולות הכנה, כפעולה המקדימה הגעה למקום או לעיקר הפעילות האחרת או ככלי עזר הנשאר מחוץ למפגש האישי או במקרה זה הבימתי. שימת פוקוס ודגש עליהן והתבוננת בפעולות אלה כאבני יסוד ביציאה אל המעשה האמנותי תמקם אותן בבסיסו של האקט הפרפורמטיבי.
החוקיות הנוצרת מהפרשנות האישית של בעלי היכולות השונות, מועצמת מחוסר יישור הקו הנובע מהיכולת לתפוס דימוי והבנה של יחסיות ומרחב. חוקיות זו מושפעת מחיפושו האישי של כל אחד אחר התנהלות במרחב על פי יכולתו ורצונו להיות חלק מחוויה פיזית ואסתטית – פונקציונלית או חברתית – רגשית.
מילים והנחיות פשוטות – כל מה שמובן מאליו עבור הרואה, כמו "לך לשם", "התקדם בקו ישר", "חזור למאין שבאת" נתונות לפרשנות אצל אלה שאינם רואים. פרשנות זו תייצר שרשרת תגובות מגוונות להנחיה פשוטה שיולידו תגובות לתגובות וכן הלאה.
חילופי תפקידים והטשטוש בין זהות של נתמך ותומך יתקיימו בעזרת שימוש באמצעים חזותיים כרפרנסים למושגים מעולמם של ליקויי הראייה .
לדוגמא, שימוש בווסטים זוהרים כרפרנס לתמרורי הכוונה/אזהרה המאפשרים גם לראות בחושך. התנסות של קבוצה התומכת ביחיד על ידי שימוש בווסט כמנשא המאפשר נשיאה של הגוף במרחב חיפוש אחר יצירת ביטחון ואפשרות לפעולות שאינן נתפסות כנחלתם של הנמצאים באפילה- כמו ריצה, ריחוף, התנגשות ונפילה.
השאלה הבסיסית "מה זה לראות?" תענה באופן שבו ימצאו הדרכים לצפות במתרחש – שימוש בקול, הצורך למלל את המתרחש ,להתקרב כדי לצפות, ללוות מהלך במגע כדי להתבונן, הן אצל המבצע והן אצל הצופה. לדוגמא צופה הנדרש להיכנס למרחב ולצפות בקרוב במתרחש יהפוך לחלק מהמהלך האמנותי.
הזמנה זו להגיב לעולמם של המשתתפים היא במרכזו של המחקר הכוריאוגרפי, ביטוי הצורך, החוויה והרפרנסים מתוך עולמם של לקויי הראייה הינה נקודת בסיס למהלך הפרפורמטיבי.
נקודת היציאה אל התהליך עם קבוצת אנשים עם יכולות מגוונות- עם וללא לקות ראיה ועיוורון ועם נסיון תנועתי שונה מתחילה מיצירת שפה משותפת ,חוקיות חיצונית שאינה באה דווקא מהגוף, המושפעת מהעובדה שחלק מהרקדנים בקבוצה אינם רואים. מילים והנחיות פשוטות- כל מה שמובן מאליו עבור הרואה כמו " לך לשם", "שים את זה מקדימה" נתונות לפרשנות, תובנה זו מאפשר בניית מרחב שבו הפעולות הפרפורמטיביות והיומיומית הופכת להיות מונעות מחוקיות סודית זו ,המבטלת את המוכר והידוע ומהווה בסיס ליציאה לדרך לתהליך יצירתי. ההסכמה של המשתתפים לקחת חלק בתהליך שלא בהכרח טבעי ובטוח עבורם מאפשרת את החיפוש בדרך להשגת אלה ושואלת- מה כן רואים.
מנחת הפרויקט (2021 – 2022): תמר מייזליש
כוריאוגרפית עצמאית, רקדנית ומורה למחול. בוגרת האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים, התכנית לכוראוגרפיה בכלים, בת ים והתכנית למנחים לקונטקט משולב של ורטיגו- כח האיזון. יצירותיה End of the wall, תשליכי, גוף שלישי, עוץ נרוץ נרוץ, מדור לדור, רוצה להיות שם , הופיעו בפסטיבלים בארץ ובעולם. מנהלת פרוייקט ואת ההצגה Shape on us של ורטיגו כח האיזון , מנהלת פרוייקט ואסיסטנטית אמנותית של היוצר שרון פרידמן . מלמדת מחול במסגרות שונות ומשלבת רקדנים עם מוגבלויות בפרויקטים עצמאיים במגמות מחול ובחינוך המיוחד.
תמר כותבת:
"כיוצרת הפועלת בתחום בין חברה ויצירה אני עובדת עם אוכלוסיות מגוונות, בתהליכים עם קבוצות מקצועיות ולא מקצועיות. בפרויקט זה בחרתי ליצור קבוצה המשלבת רקדנים מקצועיים ובוגרים ורקדנים שאינם רקדנים מקצועיים וחלקם בעלי לקות ראייה או עיוורים. הקבוצה פועלת ליצירת מרחב המכיל בתוכו את יכולותיהם וצרכיהם של כל המשתתפים.
העבודה האמנותית עם קבוצה המשלבת יכולות מגוונות מדייקת לחקירה מעמיקה ומזמינה פשטות ובסיסיות, אין ברירה אלא להתחיל מההתחלה.
התהליך מושפע מהאומץ וההסכמה של הפרפורמרים להיחשף במקום שאינו טבעי עבורם. מנעד החומרים התנועתיים וההצעות הכוריאוגרפיות יתאימו עצמן אל הקבוצה וזו מנגד תצא מגבולותיה המוכרים, שם יתרחש הקסם ויתרחבו האפשרויות.
המפגש בין הקהל והמופיעים מייצר באופן טבעי ולא מתאמץ שיח על נושאים מודחקים ומודרים, אלה הופכים לשגרירים של הנושא והעלאת המודעות אליו דרך חוויה רגשית, שיתופה ועיבודה. צעד ראשון בדרך לחולל שינוי הן אצל המשתתף והן אצל הצופה."
—-
גלגולו הקודם של הפרויקט ב-2018 – 2019:
פרויקט המפגיש אנשים עיוורים עם רקדנים מקצועיים מתוך רצון לייצר מרחב של למידה וצמיחה משותפת. פורמט הפרויקט כולל תהליך יצירה ושיעורי אימפרוביזציה בתנועה המתקיימים מדי שבוע המובילים לתוצר בימתי. במהלך השיעורים מוזמנים ליקויי הראיה והרקדנים לתהליך של מחקר אישי על עצמם תוך התבוננות על לקות הראייה והעיוורון מתוך תפיסה שבמגבלה יש גם אפשרויות ופתרונות יצירתיים ופורים . בפרויקט נתייחס לאתגרים שבהתמצאות בחלל, נחפש אפשרויות לתקשורת בתנועה וניתן מקום לחוויה האישית. בתום התהליך יתקיים שיתוף עם הקהל הרחב.
יוזמת הפרויקט: שירי סבח טייכר.
רקדנים יוצרים (2018 – 2019): שירי סבח טייכר, ג'ני בירגר, איה שטייגמן, ניר וידן, מיה תמיר.
צילום: יאיר מיוחס, מתוך ׳רואים׳.
