2017

photo 3 by Gadi Dagon_preview
photo by Vojtech Brtnicky - Niv Sheinfeld (2)
ניב שינפלד ואורן לאור /
שהות אמן עם ניב שינפלד ואורן לאור
מאי- יולי 2017 | 2017

שש שנים אחרי שיצרו את הגרסה שלהם לדואט “דירת שני חדרים” של ניר בן גל וליאת דרור משנת 1987, ניב ואורן נפגשו שוב בסטודיו לבדוק איפה הם ואיך השתנו:

בטרילוגיית הסרטים של ריצ’רד לינקלייטר (“לפני הזריחה”, “לפני השקיעה”, “לפני חצות”) נפגשים ג’סי וסלין פעם ב-9 שנים ובוחנים את יחסם לאהבה ולחיים.

האינטימיות בסטודיו שונה מהאינטימיות בדירת המגורים שלנו. אנחנו רוצים להתבונן שוב זה אל זה, ובשינויים שחלו אצלנו בשש השנים שחלפו: בגוף, בתודעה, ביחס שלנו זה אל זה, בתפיסת הבמה והחלל, ביחס אל הקהל. ומעל לכל – אנחנו רוצים לרקוד יחד שוב.

אנו בוחרים להתבונן הפעם ב”הריקוד השלישי” של דרור ובן גל משנת 1990 – הדואט השלישי שיצרו. ההתבוננות בעצמנו דרך ריקוד של יוצר אחר מאוד מעניינת אותנו, ומאפשרת לנו לגעת במקומות רגישים ונקיים ממשחקי אגו, ולהישיר מבט מפוכח אל חיינו כבני זוג וכיוצרים בשדה המחול העכשווי בישראל.

 

ההפקה היא קו-פרודוקציה עם:

 

Centre Chorégraphique National

de Rillieux-la-Pape, France

 

Pumpenhaus Theatre, Munster, Germany

 

ומיועדת לעלות בבכורה באמצע שנת 2018.

קרן בן אלטבט
קרן ואבנר
אבנר מרים עמית וקרן בן אלטבט /
שהות אמן עם אבנר מרים עמית וקרן בן אלטבט
אוקטובר 2017- מרץ 2018 | 2017

עבודה חדשה בשיתוף פעולה עם אור אבישי, פיי שפירו ויונתן לוי.

אנחנו ממשיכים לחקור מרחבים של נשימה, קול ותיבות תהודה. מתעסקים בחומרים שמהם עשויים חיים כמו דופק, לידה, מפגש. שואלים "איך עושה קהל?" ואיך הקשבה היא פעולה פרפורמטיבית שיכולה לשנות את המרחב.

Photo_ Katarina Balgavy
אטיודים סימטריים וסנטימנטליים /
ריקודים מאת נועה אשכול
18/1/18 | 2017

"אי אפשר לציין בכתב את הרגש המתבטא בריקוד, כפי שאין זה ניתן לביטוי בכתב המוסיקלי. הכתב נותן בידך מכשיר שאינו רק מאבחן הרגלי מחשבה, אלא גם מאפשר לך לחרוג מהם וליצור תבניות חדשות שהן בעלות משמעות. אינני עובדת בסגנון. אם יש לי תכונות משלי, יש לי בוודאי גם סגנון משלי. אך אינני יודעת מהו". (נועה אשכול)
נועה אשכול ופרופסור אברהם וכמן, ממפתחי כתב תנועה אשכול-וכמן, כתב תנועה פורץ דרך, שתכליתו לשמש כלי ליצירה. כתב התנועה אשכול-וכמן נלמד כיום באוניברסיטת תל אביב, באקדמיה למחול ולמוסיקה על שם רובין, בסמינר הקיבוצים ובמגמות מחול שונות בבתי ספר על יסודיים. קרן נועה אשכול, פועלת לשימור כתב התנועה אשכול-וכמן ולפיתוח המחקר בתחום.

רקדני  הקבוצה לריקוד קאמרי ממשיכים לבצע וללמד את ריקודיה.

רקדנים: רחלי נול כהנא, רותי סלע, מור בשן, נגה גורל, דרור שובל

תאריך מופע 18/1/18

עלות כרטיס 80 ש"ח

תמר מייזליש
End of the Wall /
שהות אמן עם תמר מייזליש ועתליה באומר
מאי- יולי 2017 | 2017

מפגש בימתי בזמן אמת של שתי קבוצות אמנים החיים בהודו ובישראל. המשתתפים מחפשים  את הדרך לתקשר ולעבוד יחד מעבר לגבולות הגאוגרפיים והמחסומים התרבותיים – מנטליים המונחים בניהם. ביחד בחרנו להציץ אחד אל חיי השני ואל התופעות המתרחשות בחיי הרחוב בהודו ובישראל  ולשתף בהתמודדויות האישיות והחברתיות שכל מציאות חיים מייצרת.

מערכת היחסים מתקיימת בין המשתתפים על ידי אמצעים טכנולוגיים, ככלי ראשון לחציית הגבול הקיים, מעלה  קווי דמיון בין  אמנים החיים במדינות מסורתיות המכילות מגוון קבוצות, קהילות ומיעוטים, השמות דגש על חיי משפחה  ומתמודדות עם מורכבות פוליטית ודתית . אלה מטשטשים את הפערים הברורים המתקיימים בין התרבויות, הדתות והמעמדות שמהם כל אחד מגיע.

יוצרות: עתליה באומר ותמר מייזליש | רקדנים יוצרים: גליה צור, דיה נאיידו, פרשנט מורה, פרייאברט פאניגראהי, רוניטה מוקרג'י

היצירה הופקה במסגרת תכנית "שהות אמן" של כלים. בתמיכת הקונסוליה הישראלית בבנגלור- הודו.  The Kha foundation.

אילה פרנקל
אילה פרנקל /
שהות אמן עם אילה פרנקל
מאי- אוגוסט 2017 | 2017

יש בזה תום. היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל בת ים באוגוסט 2017, בשיתוף מרכז כלים. פרויקט מחול וקהילה.

מפגש תנועתי בין אנשים בגילאים שונים ומרקעים מגוונים. בעבודה זו ביקשתי להפגיש בין מבוגר לצעיר, מקצועי לחובבני, ודרך אופיו השיתופי של תהליך העבודה ניתן דגש לגופי הידע והמבעים האישיים של המשתתפים השונים. מתוך התהליך צצחה היצירה שמשלבת רגש ותנועה, מפגישה את הגוף המופיע עם החול של חוף העיר בת-ים, ונעה במרחבים עדינים שבין חושך לאור, בין מופע לטקס.  המופיעים רוקדים יחד במעגלים שנוצרים ומתפרקים. הם מתחלקים לקהילות ואז מתערבבים חזרה למעין שבט. ולרגעים אפשר לראות אמהות. או אבהות. קרבה, רצון. שעשוע. ויש בזה תום.

העבודה מבקשת להתבונן במה שהיה ובמה שיהיה. ולחגוג את ההווה, על גילאיו השונים.

כוריאוגרפיה: איילה פרנקל/ / משתתפים: אילן אביוב, לירז זגורי, אורי דיקר, אביטל פטאו, ליאור אליאס, רוויאל מלק, מירי אוזמו – קורמוש, ריקי אוזמו – קורמוש. // עיצוב תאורה: עופר לאופר // עיצוב תלבושות: רוזלינד נוקטור // עיצוב סאונד: איאן ריכטר // ליווי אמנותי: מאיה ערד יסעור, ענת דניאלי.

תודות: דאנס-איט בית הספר לריקוד של שני מחלב, אור מרין- מנהלת מסלול RE-SEARCH להכשרת רקדנים.

אשר לב (1)
אשר לב /
שהות אמן עם אשר לב
ספטמבר- נובמבר 2017 | 2017

כל האנרגיה הזו, כל הרעש, מרוכזים במקום הזה. הרבה אנשים, הרבה פעילות, זרימה בלתי פוסקת. חשבתי שפשוט אוכל לבוא לכאן מבריסל ולעשות עבודה על משהו אחר, על רעיונות שמגיעים ממקום ומזמן אחר? לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל זה לא עובד ככה (כאן). אי אפשר להתנתק מהבחוץ. קירות הסטודיו לא מספיק עבים לחסום את האנרגיה שמתפרצת פנימה. אי אפשר להתעלם מהרעש.

 

(גם אם) אני בולע פטרייה ומעלה תודעה, הסבל משלש את עצמו. לאן חשבתי שאוכל לברוח. הנה אני כאן ומרגיש את הזרימה הזו יותר חזק. כול ההכנות שלי, הדברים שהבאתי איתי, הפרחים, הנרות והאדמה מבחוץ נראים רע בתוך הסטודיו. הם לא יכולים לעומת הכוח של העיר הזו, באזור סְפַר העיר. לא יודע מה חשבתי לעצמי, אבל זה לא עובד, חייבים לזוז כאן.

 

נתקעתי בלופּ. כול חמש דקות עובר לי מטוס מעל הראש. אני חייב למָמֵש את הקולות, רק ככה אני אשרוד את זה. הסטודיו הזה הוא תיבת תהודה אחת גדולה. אני יוצא החוצה ומתחיל להבין מה קורה שם. זה מפחיד. אזור התעשייה ליד נפתח לטבע שיש שם בסביבה. החולות שעכשיו המשאיות והמלט רוצות להשתלט עליהן. השמיים שלתוכם ממריאים עם הנוסעים לאירופה ואמריקה. אין אין, כולם שם זורקים מאחורה ת'זבל שלהם, עושים מה שרוצים, אז גָמְאָנִי חייב.

 

זה אזור סְפַר פסיכדלי, זה רזידנסי אקסיסטנציאלי בכלים, זו עבודת זיהום סאונד סביבתי, זה הישרדות הרעש

מאי זרחי
מאי זרחי ומיכל אופנהיים /
שהות אמן עם מאי זרחי ומיכל אופנהיים
מאי- יולי 2017 | 2017

The Voices היא שיתוף הפעולה השני של מאי ומיכל. הפעם הן איגדו אנסמבל נשי של רקדניות וזמרות וביחד הן מבקשות לבדוק את המרחב בין מדיום המחול למדיום המוסיקה, בין חומריות של קול לזו של תנועה. התוצאה היא מקהלה שאינה מוגבלת למדיום השירה אלא נעה באופן נוזלי בין גוף, קול וויברציה, ומבקשת לייצר אובייקט שלישי שאינו מחול ואינו מוסיקה, ובו זמנית הינו גם זה וגם זה.

תמר לם
תמר לם ודיויד קרן /
שהות אמן עם תמר לם ודיויד קרן
מאי- יולי 2017 | 2017

עבודתם של דיוויד קרן ותמר לם, "Dog Walker", מתהווה במרחב שבין מחול, פרפורמנס וקונצרט מוסיקלי, תוך שהיא מצייתת לעיקרון מארגן שמותיר אותה פרומה ומובנית בו-זמנית. במרחב הבימתי פזורים חומרים שלקוחים מעולם דימויי אחד – חבילת קלפים ומצית, שירי פולק סנטימנטליים, גיטרה ויוקלילי, ספרים ומיקרופונים, חולצות משובצות וכובעי בוקרים, ושני פסלי כלבים דו-ממדיים. החומרים, כמו התנועה, מקיימים יחסים דו-כיווניים עם הנרטיב הספק-פנטסטי-הומוריסטי וספק-החיים-עצמם שהולך ונפרש לאורך העבודה: ברגעים מסוימים התנועה היא זו שמובילה את הפרפורמרים אל חפץ מסוים ומשמעותו מתגבשת מתוך האינטראקציה שהגוף מייצר עימו, וברגעים אחרים החפץ משמש כעוגן רעיוני וחזותי בתוך רצפים של תנועה ו/או מלל מופשטים. כך נוצרת פרטיטורה של זוגיות – אהבה, כמיהה ופרידה – שממוקמת על התפר שבין פרספקטיבת התודעה הרגשית לחווייתו הפיזית של הגוף.

(עידית סוסליק , העין העכשווית)

 

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל זירת מחול 2017

עידו גרינגרד
עידו גרינגרד /
שהות אמן עם עידו גרינגרד
מאי- יולי 2017 | 2017

״להפוך לסייבורג״ | תהליך יצירה מאת עידו גרינגרד בחודשים מאי-יולי 2017.
התהליך שלי חוקר את הקשר בין יוצר, אבהות ומוגבלות. בתוך הוויה בה כמשותק מהחזה מטה, אני תלוי בטכנולוגיה (כסא גלגלים) וגופי מתפצל ל-3 אזורים: האיזור העליון הכשיר, האזור התחתון המשותק וטכנולוגיית העזר. בתוך הקונסטלציה המגבילה הזו אני מנסה למצוא את חווית השעשוע, הדמיון וההתעלות עבור ילדי. אני מייצר סכימה של תנועות לבד ובאינטראקציה בחלל של כלים המהווה לי ״חלל בטוח״ להתנסות עם גופי במרחב

שירה אביתר 1
שירה אביתר
שירה אביתר /
שהות אמן עם שירה אביתר
מאי- ספטמבר 2017 | 2017

שהות האמן הוליד עבודה חדשה, סולו לרקדן אביתר סעיד, בה שירה אביתר ממשיכה לעסוק באופן שבו גופי ידע תרבותיים מגולמים בגוף.

אביתר וסעיד הכירו בשכונת מגוריהם, כרם התימנים, בחצר של חבר משותף. הם החליטו להניח את השיח האורגני שנרקם ביניהם בחלל הסטודיו מתוך רצון להעמיק את הסקרנות המשותפת להם למסורת הנוכחת בתודעה/גוף עכשווי. היצירה, כמו בתהליך, משרטטת נוף תרבותי אישי: תנועות, מחולות, מקצבים, מחוות, ערכים ודרכי מחשבה ותקשורת שיחד מרכיבים שפה שתורגלה בבית. עם היציאה למרחב הציבורי, שפה זו הפכה מזוהה, מסמנת, "אחרת". על הבמה, סעיד מהגר בביתו, פורם ושוזר מחדש זיכרונות גופניים, גופי ידע, תחושות ורגשות, וחוגג את האפשרות לקיים גוף עצמאי בהווה.

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל 'בין שמיים לארץ' ונתמכה ע"י מפעל הפיס וטייץ.