דו
יצירה קבוצתית על בסיס חומרים מהדואט צאינה וראינה מאת מירב דגן וסתיו מרין

באנו לכאן לפעום, לברוא גוף הווה מהגופים שלא למדנו מעולם ומאלה שלא העזנו לדמיין.
פעמה נצחית, הולמת בינינו, בתוכנו, אולי דרכה נצליח לרקוד עתיד.

כוריאוגרפיה: מירב דגן על בסיס חומרים שנוצרו יחד עם סתיו מרין ליצירה צאינה וראינה.
*היצירה צאינה וראינה עלתה בבכורה בדצמבר 2021 כחלק מפרויקט הרמת מסך של משרד התרבות ובתמיכת מפעל הפיס, מרכז כלים, סדנאות הבמה ותיאטרון PIMOFF – מילאנו.

גוף בתוך גוף
בתוך רצף העומסים היומיומיים הזמן נחווה כמשאב מועט והמאבק לאזן בין כל הקצוות מסחרר ומעוור. ״בוא נעבור בדרך המשי דרך קירות התוך בוא נטביע את כל הקושי בכל אגמי הרוך,
גוף בתוך גוף, בתוך גוף חום בתוך חום בתוך חום ציפור מתרוממת לעוף אישה נשברת בי פתאום״

כוריאוגרפיה: נועה שילה
מוזיקה: recordatinvites BAKISA, Nicolas Jaar - Radio Alhara Sonic Liberation front curated by Edna Martinez, Jhon Parish - Add to the list עיצוב פסקול: ליאור ריפה

שחרור ואחיזה
האחיזה הסמויה מהעין, מהלב. הביטחון שבאחיזה, הפחד שבשחרור. הכמיהה לעזוב, הצורך להדק.

כוריאוגרפיה: גיל קרר
מוזיקה: Fourth Column - Bill Laswell & Style Scott, Tragedy, Ecstasy, Doom - Christopher Bissonnette, 06 The Desire to Destroy Beauty - Christopher Bissonnette, Das wohltemperierte Klavier 1: Fuge No. 1 in C Major, BWV 846 - Friedrich Gulda

ניהול אמנותי קבוצת מחול כרמלה: נועה שילה | ניהול: אורית שטראוך | ניהול חזרות: אלכסנדרה שמורק ונועה שילה | ביצוע - קבוצת מחול כרמלה: גל בן טוב, איתמר ברוך, רון ברוך, נועה בנימין, גל מרקדו, מאיה שוהם, בר קליין, גילי זינגר, קרן גאשי, רז רוזנבלו | עיצוב תאורה: אמיר קסטרו | תודה לבית המחול מנשה, לרותם - מרכז קהילתי מ.א מנשה ולגינת קליד וצוות אולפן למחול מנשה, אלכס שמורק, גיל קרר, מירב דגן, צביקה תורן, אהוד מלמד.

על החיים ועל המוות | I dare to Die
מורן יצחקי אברג'ל
30.03 • 20:30 • מרכז לכוריאוגרפיה ׳כלים׳, יצחק נפחא 2, בת-ים

׳על החיים ועל המוות׳ או “I Dare to Die” הוא פרויקט רב תחומי המבקש להביא לקדמת הבמה סוגיות של אבל, החלמה, שיח ואחווה נשית. בערב שמוצג בכלים יוצגו שני חלקים מתוך שלושה.
במופע, המהווה חלק ב׳, אני מבקשת לחקור זמן באמצעות צורת המעגל. המעגל המתבטא בסיבוב ובמערבולת אך כמו כן גם במחזור החודשי. במופע אנו תוהות על החיים והמוות במשותף. לפרקים באמצעות המגע הישיר היוצר גוף משותף ולפרקים באמצעות המרחק ביננו היוצר שלוש חוויות- מערבולות נפרדות. פעימות של התהוות והתפרקות.

חלק ג׳ היא עבודת וידאו בה באמצעות ראיונות אישיים, קטעי וידאו המתעדים את חיי היומיום וצילומים מתוך עבודה פיזית במרחב הציבורי, אני מבקשת לחקור את הקשר בין חווית הלידה השקטה שחוויתי ב-2018 לבין חווית הלידה של אימי. קשר בין-דורי המאיר את שהודר ומודר גם בימים אלו מהשיח החברתי. בעיקר סביב פעולות היתרבות ולידה ונדחק ללחישה, סוד וטאבו.

העבודה נתמכת על ידי: הקרן ליוצרים עצמאים, חלק א׳ נוצר לפסטיבל ׳נפגשות׳ בכפר שלם 2022.
העבודה נתמכת בשהות אמן באולפנה למחול מועצה אזורית משגב, סלונס קיבוץ מורן, סלינה מנתור קיבוץ פרוד.
תודה ל: חן נדלר על חלקה ביצירה חלק א׳, לתמי ושלמה שוער מ׳אהלים׳ - כליל על , לתמר לוין, קימ טייטלבאום ויצחק יצחקי

- הכשרת רקדנים בעבודות מאת: סתיו מרין, רביד אברבנל ורוני חדש
- המסלול המלא שנה ב׳ ביצירה מאת דפי אלטבב
- הקבוצה ליצירה ופרפורמנס בעבודה מאת עומר עוזיאל

"הקבוצה" (ע"ר), בית ספר למחול לבוגרים מעל גיל 18. בית הספר הוקם בשנת 2001 במטרה להוות דלת כניסה אל עולם המחול ולשמש מרחב מקצועי עבור כל מי שרוצה לפתח את יכולותיו כרקדן וכיוצר במחול.תוכנית הלימודים שלנו כוללת מגוון של מסלולי הלימוד המותאמים לרמות שונות ומשלבים בין פיתוח מיומנויות פיזיות, לבין חקירה ושכלול השפה התנועתית.

המסלולים המופיעים:
הקבוצה הרב תחומית להכשרת רקדנים.ות - תכנית דו-שנתית מקצועית להכשרת רקדנים.
המסלול המלא שנה ב׳ - מסלול כניסה לעולם המחול.
הקבוצה ליצירה ופרפורנס - קבוצה הנפגשת פעם בשבוע לחקור תהליכי יצירה.

חגיגות פורים לילדים.ות בכלים! • המופע ׳כאן-גרים׳ של תיאטרון קליפה וסדנת ׳קונטקטקידס׳ לכל המשפחה 🎭
07/03/23 • 16:00-18:00 • יצחק נפחא 2, בת-ים
שימו לב - יש לקנות כרטיס גם לילד.ה וגם להורה.
הכניסה לסדנה לבאי ובאות המופע היא חינם, אך מותנית בהרשמה כאן: https://forms.gle/UhJ5eY8fhGNTxowN8
--
16:45-16:00 - סדנת קונטקטקידס בהנחיית דניאלה כסיף • סדנת תנועה משותפת ומהנה להורים ולילדים.ות
* לילדים בגילאי 3-5.
ב-45 דק׳ מרוכזות של תרגילים, ריקודים ומשחקים תנועתיים בין הורה וילד.ה, קורה קסם אמיתי. זמן נדיר ללא טלפונים והסחות דעת, רגע לעצור את המירוץ ופשוט להיות שותפים שווים לריקוד ולחוויה של שחרור אמיתי.
18:00-17:00 - המופע ׳כאן-גרים׳ • שי פרסיל / תיאטרון קליפה
כאן-גרים הוא מופע ייחודי לכל המשפחה המציג בתנועה ובחומר, ללא מילים, רגעים מעולמם המצחיק של הכאן-גרים, יצורים שונים ומשונים שחיים זה לצד זה.
המופע עושה שימוש ייחודי ומינימליסטי בחומרים וחפצים מין הנמצא ובאלמנטים מעולם האקרובטיקה והמחול, שהופכים את הבמה למגרש משחקים מעורר השראה עבור ילדים.ות ומבוגרים.ות כאחד.

הפרויקט "ACTING OUR AGE" נולד מתוך היכרות רבת שנים ושיח מתמשך של היוצרות על ההתבגרות ועל השינויים שהגוף הרוקד עובר בהיבט האישי, החברתי והפוליטי. דרך משקפי ״הרקדנות״ ועולם המחול בו הן פועלות, פלכסר וליס מתבוננות על הגוף המשתנה באופן תמידי.
בפרויקט משתפים פעולה רקדנים ופרפורמרים מאנגליה ומישראל בגילאים שונים (26-76)
במהלך חודש ימים, כל אחד מהמשתתפים ביקר בארכיון הריקוד הפרטי שלו, ויחד הם צללו לתוך מרחב משותף ויצרו שיח על החוויות שעיצבו את זהותם האישית והמקצועית.
התבוננות מתוך פרספקטיבת הזמן הציפה שאלות כמו: איזה זיכרונות שמורים בגוף? מה היחס של הרקדנים אל הגוף המשתנה? כיצד ובאיזה אופן הריקוד עיצב את זהותם האישית ומה יחסם למחול, ולבמה בהווה.
הפרויקט התארח לשהות אמן במרכז כלים לכוריאוגרפיה בת-ים ויוצג בישראל כעבודה בתהליך בתחילת פברואר 2023 ויעלה בבכורה באנגליה במהלך חודש מאי 2023.

מה רואה אדם עיוור הצופה במופע מחול המונגש דרך תיאור מילולי? איזה מפגש מזמין אדם שאינו רואה את הבמה ואת הקהל כאשר הוא מופיע? כיצד ניתן לתאר ולתווך את התנועה המופשטת לכדי שפה קונקרטית? האם גם אנשים רואים זקוקים להנגשה של מחול? האם ההנגשה מוסיפה או אולי מחסירה משהו מחווית הצפיה הבלתי אמצעית?
ביצירה "רשומון עפעפיים" הקהל, רואה ושאינו רואה, מוזמן לחוויה ייחודית ואינטראקטיבית החוקרת את חויית הצפייה במחול ואת ההשפעה של תיווך טקסטואלי/מוסיקלי על חוויה זו.
במופע עצמו מתועדים 6 רקדנים לקויי ראיה ועיוורים שהשתתפו בפרוייקט "מבט הדדי" ( פרויקט קהילתי-אומנותי בשיתוף מרכז 'כלים') בסולואים אשר עוסקים בסיפורם האישי ובמחקר תנועתי על תנועה כלפי פנים, תנועה כלפי חוץ והמעבר בינהן. במהלך המופע עובר הקהל בין שישה מסכים המונגשים קולית דרך אוזניות שמע.

יצירה לשניים המחפשים אחר דרכים שונות להרגיש, לחוש, להביע, להעיז ולהשמיע את קולו של העונג.
שניים המחפשים אחר המקומות בהם הוטמנו הקולות הפנימיים והמבקשים היום להיחשף ולנוע. מתוך ניסיון להגיע אל עבר הווה מענג, משוחרר ומלא תקווה הן.ם הופכות את הגוף למצפן, את הבמה למפה, ואת העונג לתנועה הנולדת מתוכנו ללא פחד.

בהשתתפות:
שנה א׳ - תלמידי.ות הקבוצה הרב תחומית להכשרת רקדנים.ות,
שנה ב׳ - המסלול המלא,
אנסמבל.
****
ענת ועדיה | רפסודה
יצירה בבכורה!
בביצוע תלמידי.ות הקבוצה הרב תחומית להכשרת רקדנים.ות
העבודה עוסקת במין האנושי. במה שהיה לפני שהגיע ואחרי שיתפוגג כמסע שהוא אבולוציה קולקטיבית ואישית.
היופי והכיעור של הלבד והביחד, של האנושי, החייתי, של ההישרדות והאהבה.
מוזיקה: Murcof, Yoko ono, clark
תלמידי הקבוצה הרב תחומית להכשרת רקדנים.ות:
יאיר דולן, דורון לב, יפעת פרץ, ליה גבעתי, נעמי שאלתיאל, סהר דהרי, צרי טויטו, שיר באר גמבו, שיראל הר-שפי, Mara Rosaria Di Tota
****
סתיו מרין ומירב דגן | 'צאינה וראינה'
(רפרטואר מתוך היצירה בהנחיית סתיו מרין)
בביצוע תלמידי.ות שנה ב׳ - המסלול המלא
באנו לכאן לפעום, לברוא גוף הווה מהגופים שלא למדנו מעולם ומאלה שלא העזנו לדמיין.
אנחנו מרכיבות ומפרקות חומרי יסוד וחומרי חיים - נעות דרך הפיות העבריים שלנו וההיסטוריה של הגופים הרוקדים הנשיים שלנו.
פעמה נצחית, הולמת בינינו, בתוכנו, אולי דרכה נצליח לרקוד עתיד.
צאינה וראינה היא יצירה משותפת שניה של סתיו מרין ומירב דגן אשר ממשיכה את עיסוקן בייצוג הגוף הנשי . דרך עבודה פיזית וקולית שנעה ממנטרות מדיטטיביות ועד לשירי ראפ ופופ, הן שבות לא רק אל ההיסטוריה הפרטית שלהן ושל גופן אלא גם אל שפה שהתרבות העברית ביקשה להשתיק ולהדיר מן המרחב הישראלי – היידיש.
תלמידי שנה ב' – המסלול המלא : אורין בוקובזה , בת אל רוכלין, ג'וי ברנרד, גלי גבעולי, יובל ליאני, מאיה וילוגה, מעיין פכטהולד, נטלי אברהם, ענבל רוזנבליט, שירה פישל, שני בנימיני
****
עומר עוזיאל | Community Cation - התקהלשרות
בביצוע אנסמבל
יש תחושה שאיבדנו את הקשר, ניתקה התקשורת, הטבע מתחנן שנקשיב. הטבע לא מתחנן , הוא פועל, כדאי לנו להקשיב.
כשאין תקשורת , מחלחלת האלימות, נכנסת לגוף החברה כמו וירוס לגוף חלש.
יש כל מיני דרכים לתקשר, בוא נמצא אינספור דרכים לתקשר. יש לנו הצעה לתקשר דרך חיבור איבר באיבר, לימדנו אחד את השנייה חומרים תנועתיים, ננופף עם הידיים לעזרה.
במרווחים של הדברים מסתתר לו מרחב מחייה. גלו אותו
התקהלשרות - קהילה שמחפשת דרכים לתקשר דרך מחול.
בואו ננסה!
מוזיקה: Sonnerie de Ste. Genevieve du Mount-de-Paris- Rolf Lislevand, Jordi Savall, Fabio Biondi,Pierre Hantai, Marin Mararis Sofi Tukker - Purple Hat
תלמידי האנסמבל : אייל דויד, אירית רובין, אלמוג גנות, חגית לנדאו, ליאור טנסקי, מירב כהן, מרווה וולובלסקי, סהר בשן, סוזי לוינסון, עירית קולקה, שלומית וקס, תמר ארק
****
רוני חדש | 'BODY ֳ#1’
(רפרטואר מתוך היצירה בהנחיית עידו ברק ומאיה שוורץ)
רקדנים יוצרים קאסט מקורי: עידו ברק ומאיה שוורץ
בביצוע תלמידי.ות הקבוצה הרב תחומית להכשרת רקדנים.ות
יאיר דולן, דורון לב, יפעת פרץ, ליה גבעתי, נעמי שאלתיאל\ סהר דהרי, צרי טויטו, שיר באר גמבו, שיראל הר-שפי, Mara Rosaria Di Tota ויאיר אביתר (שנה א' במסלול המלא)
”כך התמזגו אבריהם לאחדות מוצקה, לא היו עוד שני יצורים – אך כפול תארם, לא אישה ולא גבר, אין הוא כזה וכזאת – ואולם גם כזה וכזאת הוא“
מתוך מטמורפוזות, אובידיוס
דואט לשני ראשים, שמונה גפיים והרבה שיער. ‘BODY #1’ מתעסק בכמיהה האינסופית להיות במונוגמיה, ובחיפוש אחר חשיפת היופי והסבל שבהצמדות זוג גופים לעד.
מוזיקה: Je Te Laisserai Des Mots מאת Patrick Watson

חנוכה לילדים בכלים! • מופע ׳קישקושולוגיה׳ וסדנת ׳קונטקטקידס׳ במיוחד לחנוכה!
26/12 • 16:30-18:30 • יצחק נפחא 2, בת-ים
שימו לב - יש לקנות כרטיס גם לילד.ה וגם להורה.
--
16:30- 17:30 - סדנת קונטקטקידס בהנחיית דניאלה כסיף • סדנת תנועה משותפת ומהנה להורים ולילדים
* לילדים בגילאי 3-5.
ב-45 דק׳ מרוכזות של תרגילים, ריקודים ומשחקים תנועתיים בין הורה וילד, קורה קסם אמיתי. זמן נדיר ללא טלפונים והסחות דעת, רגע לעצור את המירוץ ופשוט להיות שותפים שווים לריקוד ולחוויה של שחרור אמיתי.
17:30-18:30 - המופע ׳קישקושולוגיה׳ • נועה זמיר
מופע תנועה צבעוני אינטראקטיבי לקטנים ולגדולים שאיתם.
חגיגה של גוף ודמיון שסוחפת את כולם!
שתי נשים זרות נפגשות על דף נייר גדול.
מכל המקצועות בעולם הן לא מצליחות למצוא משהו מושלם.
אז הן ממציאות – מקצוע מלהיב, צבעוני, מיוחד, המשלב את כל מה שהן אוהבות בדבר אחד. הן הופכות להיות "מתקשקשות מומחיות" אבל לא לגמרי מסכימות על מה זה אומר.
בסופו של דבר הן מצליחות להגיע להבנות אך זקוקות לעוד שותפים.
כאן הילדים נכנסים לתמונה והמרחב נפתח להתנסות חופשית של הקהל.

שני ה- 21.11.22, 20:30 - סולד אאוט!
חמישי ה-8.12.22, 20:30

שבט ססגוני המאפשר ליחידיו לזהור, עסוקים בבנייה ופירוק של תמונות חייהם.
מסע פיזי קבוצתי הבוחן את מערכת היחסים בין תומך לנתמך ושואל איך עוד אפשר לראות?
הגוף הקולקטיבי והאנדבידואלי מתמסר לבדיקת גבולותיו וחוקיו הידועים מראש, מגלה את הבלתי נראה ומוציא אל האור את החושך.

היצירה מתבוננת בפעולות של נשים ומנכיחה דרכן את השתיקות המגדריות של המאה ה-20.
במרכז היצירה אשה אחת, שהיא גם אשה ספציפית וגם כל אשה. זהו מפגש בין אשה במטבח ביתה לבין היותה
חולה בבית חולים לפגועות נפש, בו נבחנת פעולתה של טראומה בין דורית דרך הגוף ודרך בצק. מה מתרחש
במפגש בין גופים ";פגועים" או אולי גופים בריאים עם נשמות "פגועות"; של העבר עם הגוף הבריא של ההווה?
אילו זכרונות נותרים בגוף במשך הדורות ואיך הם נעים לאורך מרחב הזמן-חלל-גוף?

מופע המחול ״הסדר הטוב״ מתאר את התפתחותו ועיצוב נפשו של יחיד אל מול הסדרים החברתיים מהם צמח ובתוכם הוא מתנהל.
זהו מופע מחול בעל רבדים שונים ואמירה על מעמדו ועמדתו של אדם אל מול הצורך, הרצון, וההכרח להשתתף ולהיות חלק מהאנושות, תנועת העולם וה"המציאות". מופע אשר מאגד בתוכו את נפשות, סיפורי וגופי הרקדנים.ות וביצוע פיזי, וירטואוזי, המשלב שפות תנועה ומחול שונות, מביע ומדייק את חוויתם.ן כאנשים בעלי.ות גוף בחברה בה נולדו וגדלו ובה אנו חיים כיום.
המופע משלב מוזיקה חיה.

אסיף | 8-10.9.22

"אסיף" מיצירות העונה החמה אשר התגבשו ב'כלים'
מתנקז לשלושה ימים של בכורות, סדנאות והצצות לעבודות בתהליך.
מוזמנות.ים לחגיגת סיום עונת הקיץ ופתיחת השנה החדשה!

~המסלול הראשון, פלטפורמה ליצירה חדשה- 'סיפתח' שנועדה לקדם יוצרים.ות בתחילת דרכן.ם המקצועית. במסגרתו יעלו יצירות מחול ופרפורמנס מאת אורטל אצבחה, נדי יואל וגלי קינקולקין, יערה ארליך, אורי וייל וקאי רוטשילד.

~המסלול השני, 'פרספקטיבות מהשטח | Volume 2 - שיתוף מתוך תכנית רזידנסי לרקדנים.ות. התכנית היא פרי שיתוף פעולה משמח בין 'כלים' לבין 'הפלטפורמה'- קהילת הרקדנים.ות העצמאיים.ות ובמסגרת אירועי אסיף הקהל מוזמן להכנס לסטודיו ולהתנסות, לחוות ולצפות במחקר הרקדני. נצטרף לסטודיו בהזמנת הרקדנים.ות עידו גידרון, תומר גיאת, גאיה ליברמן, הילה רגב, איתי מאיר, ניצן ניסימוב, שחר כהן וקשת בן נעים.
פירוט והרשמה בחינם בטופס - https://forms.gle/KyFu3gyUDfRej4kZ8

~המסלול השלישי, 'כוריאוגרפיה שימושית' - מופעי סיום קורס קיץ בהובלת ענת דניאלי, במסגרתו יחשפו חומרים שהגיעו ועובדו ליצירות קצרות. לצידם יופיעו תרגילים קבוצתיים בכדי לשתף בחוויה הקסומה של יצירת חומרים יש מאין. יציגו יוצרי.ות מחול בתחילת הדרך, בוגרות התכנית לכוריאוגרפיה ויוצרים.ות פעילים.ות: אור רזון, אורי גלסברג, דניאל למסדורף, חי כהן, חן שטיינר, לי אלוני, עופרי קדם, שרה גרנגה, סופי גנדלמן.

על רצפה לבנה, גוף אישה
נופל, מתקפל, מונח, קיים.
הגוף מפנה מקום למה שנתפס כבלתי נראה
האם השקט או הדומם כזה הוא?
המבט מוזמן להקשיב לצורות,
לאפשר לרעד להדהד בעיניים,
לשהות במחשבות שריריות-רגשיות על מתי ובמה אנחנו נאחזים?

המופע ויקטוריה הוא חגיגה בימתית של תנועה, צורה וצבע. המופע מציג שלושה רקדנים, במסע אישי וקבוצתי העוסק בהשתחררות מכבלים ומגבלות. מסעם של שלושת הרקדנים מאפשר להם לבחון את התייחסותם למושגים כמו הנאה, פשטות, סבל ולבסוף אולי גם ההשתחררות המיוחלת. הבמה ריקה, ואילו שלושת הרקדנים לבושים בחצאיות נפוחות בלבד, המדמות חצאיות קרינולינה. הם דנים באפשרויות הטמונות באובייקט - החצאית שלגופם. האם המעטפת החיצונית היא כלי עזר עבור הרקדנים? האם היא משמשת כאובייקט חיצוני, או אולי חלק מהגדרתם העצמית? האם יש בה כוח מסייע או מעכב? ותוך כדי המופע עוברים הרקדנים מסע של פירוק והרכבה, המשלב קומפוזיציה, תנועה והומור.

פרא | בר אלטרס
שני ה-29.8.22, 20:00
מרכז כלים לכוריאוגרפיה - יצחק נפחא 2, בת ים

היה לנו פרא במשפחה שבה גדלנו, שייצר בינינו חומה של סוד. הפרא הזה לקח איתו דבר שאנחנו בגעגוע אליו, געגוע למשהו שלא היה לנו מספיק ממנו, סיסטרהוד ילדי ממציא עולמות משותפים, שמשחק, רץ וחולש על מחוזות הדימיון.
במשך שנים סחבתי רמקול בעבודותיי ומעולם לא הרגשתי את כובדו. במהלך העבודה על 'פרא' הרגשתי שבו זמנית הרמקול משחרר אותי ומכביד עלי יותר ויותר. בחיפוש שלי אחר היטמעות מוחלטת של סאונד וגוף נמשכתי אל הדמות שהופיעה לפרקים ונשזרה ביצירותיי הקודמות, 'אשת הרמקול' ורציתי להיהפך לה.
ההזמנה לצרף את אלה אחותי כשותפה ליצירה נבעה מהרצון להסתכל בעיניים מפוקחות אל הביוגרפיה המשפחתית האישית והפרא שהיה בה. ביחד אנחנו מגלות את שבט 'נשות הרמקול‘, שבט שאין בו אף אחד חוץ מאיתנו. ובעזרת טקסי הדימיון, הטראנס והסאונד, אנחנו מייחלות לשאת את המשקל ולהיפרד מהכובד שלו.

היצירה ‘אני כבר איתך' הינה זיקוק של מערכת יחסים המונעת ממניפולציות שגוף אחד מפעיל על הגוף האחר.
במרכז היצירה ניצבת השאלה מה קורה לגופים, למרחק-קרבה ביניהם ולמרחב כולו בתוך מערכת יחסים של תלות וניכור. היא בוחנת את הפער בין הגוף המבקש, החסר, הזועם, לבין הגוף המעניק, האדיש, המנוכר. מתעכבת על המיידיות בה מערכות של ציפיות, אשמה ותסכול נוצרות. בתנועה משתהה אנחנו בודקות מה המרחק המדויק לקרבה, לדחיפה, לאכזבה. בחינה של השאיפה האנושית לתווך, לשקף, לפצות, להבטיח ולקוות שבפעם הבאה יהיה יותר טוב.

איה קנת היא כוריאוגרפית, מלצרית ורקדנית פלמנקו. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח מטעם אוניברסיטת תל אביב ובוגרת התכנית לכוריאוגרפיה בכלים, בניהולה האמנותי של שרון צוקרמן ויזר. בימים אלו סטודנטית לתואר שני בהיסטוריה בברלין. הרקע המחולי ממנו מגיעה הוא פלמנקו, בו השתלמה והתמקצעה בספרד ובישראל. שואפת לשלב שיטות עבודה ומחקר מן המחול העכשיוי אל תוך יצירת פלמנקו והן צועדת צעדים ראשונים ביצירת מחול העוסק בגוף העובד והמתורבת, ועל הנסיון האנושי המתמיד לייצר ולפרק מבנים גופניים,התנהגותיים וחומריים.

אחת
מתחברת
לשתיים
לשלוש
לארבע.

ארבע נשים
ארבע רוחות שמים
ארבעה יסודות
מהם נבנה בית אחד
המתפרק לשלושה
זמנים
שתי שפות עברית-ערבית
ומעגל אחד פועם
אינסופי.

ערב המורכב משתי עבודות העוסקות בנשים בעידן וירטואלי והשפעותיו הגופניות:

'שטח אפור' מאת סופיה קרנץ מציג את המתח בין ביצוע פעולה לחשיפה שלה החוצה, כתוצאה של שאריות הסגרים אשר נספגו בגוף. ביצירה זו ארבע נשים מוקפות בקהל היוצר מבנה דמוי בית, פעולתן נחשפת בליל ברירה והן דורשות אהדה ואישור להצלחה באופן אובססיבי. האם המבט התמידי עליהן נותן תוקף לפעולתן? האם העשייה אינה קיימת אם איננה מוצגת?

היצירה 'תראי לי רגע פלאי, גם אם זה רק בהבזק' מאת דנה נעים חפוטה חוקרת את חוסר הרציפות של חווית הקיום, חוסר רציפות אשר בא לידי ביטוי בהבזקים גופניים וטכנולוגיים ובקטיעתם: חווית הקיום כהפרעה בלתי נגמרת. על הבמה שתי רקדניות ושלושה מסכים המציגים קרעים והבזקים של מידע המתכתב עם תודעת וגוף הרקדניות. הן מנסות לשהות בתוך ההבזק הגופני, השפתי או הטכנולוגי, אך היעלמותו הזריזה מחבלת במאמציהן. היא יוצרת שפה בימתית וגופנית של היעלמות אשר חוגגת את הכישלון, את חוסר השהות וחוסר האחיזה ברגע.

שתי העבודות יחד פורשות מבט על נוכחות במרחב בעל מגבלות כמעט ממשיות: מגבלות וירטואליות. הן מספרות על פעולתו של הגוף הגשמי מול משאלת לב סמויה. איך הגוף והנוכחות מתקיימים במגבלות אלה? איך אנחנו מתגשמות בתוכן?

~

'שטח אפור' עלתה בבכורה בפסטיבל 'מיפו עד אגריפס' 2021, מנטורינג מלאני דהמרס,
קרדיט לסטודיו קרית התרבות נס ציונה.
'תראי לי רגע פלאי גם אם זה רק בהבזק' עלתה בתמיכת עיריית תל אביב וקרן רבינוביץ', עמותת הכוריאוגרפים ומשרד התרבות.

~

סופיה קרנץ היא כוריאוגרפית, רקדנית, מנהלת אומנותית ואמא המתגוררת בהרי ירושלים.
בעלת תואר שני בקומפוזיציה ותואר ראשון במחול ביצוע והוראה מטעם האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
כיוצרת סופיה פועלת בתפר שבין ריקוד לאמנות פלסטית, מתעניינת במתח שבין אסתטיקה מינימליזם קונספטואלית ותוכן תרבותי. מציגה רצפים תנועתיים המסיתים את הדמיון והאינטלקט לשוטט בתחום האומנות הפוליטיקה והתרבות . בעבודותיה דנה וחושפת תפיסות חברתיות על נשים.
סופיה עבדה עם כוריאוגרפים מובילים בישראל: רונית זיו, סהר עזימי,מיכל הרמן,עופרה אידל, רובי אידלמן, אודליה קופרברג, שלומי פריג‘ ואלעד שכטר.

דנה נעים חפוטה רקדנית ויוצרת עצמאית חברה בעמותת הכוריאוגרפים. גדלה והתחנכה בירושלים, בוגרת האקדמיה הגבוהה למחול בירושלים בתכנית התואר הראשון BA והשני MA בהצטיינות. בוגרת תכניות היצירה 'ארט אקסלרטור' מטעם מרכז מחול שלם, ו'פידבק' בהנחיית סהר עזימי. ביצירותיה עוסקת במחקר של המערך הפסיכולוגי- רגשי של הפרט ושל המתח הקיים במפגש בין מערך זה לתכנים תרבותיים וחברתיים. יצירותיה עלו בפסטיבלים ובמסגרות שונות: SzoloDuo הונגריה (2022); Quinzena De Dance De Almada פורטוגל (אוקטובר 2022), 'נפגשות' 2021, אינטימדאנס 2019, 'מיפו עד אגריפס' 19-2018, ועוד. רקדה בלהקת תיאטרון מחול ירושלים, וכרקדנית עצמאית שיתפה פעולה עם היוצרים שרון קאשי, סהר עזימי, מאיה ברינר, קבוצת המחול 'שקטק', ובשנים האחרונות משתפת פעולה באופן מעמיק והמשכי עם היוצרת אנאבל דביר.

התכנית הדו-שנתית לכוריאוגרפיה בכלים הינה סביבה מחקרית – אמנותית ופדגוגית – המיועדת לא.נשים שעניינם בגוף ובכוראוגרפיה ככלי למחקר עומק. דרך התכנים השונים בתכנית, נשאלות שאלות יסוד לגבי מה כוריאוגרפיה יכולה להיות. במהלך השנה האחרונה שהו, למדו ועבדו יחד קבוצה של 12 משתתפות ומשתתפים מרקעים שונים. במחצית השניה של השנה, כל אחד.ת פיתח.ה חומרים שונים. אותם חומרים מגלמים את השאלות, הבעיות וההרהורים המתקיימים בהם.ן כעת.
נשמח לארח אותכםן במהלך שלושת ימי מופעי סוף השנה של השנה הראשונה של התכנית. אתם.ן מוזמנים.ות לבוא לצפות, להרהר ולבקר יחד איתנו במרחבים הכוריאוגרפים השונים שנוצרו.
משתתפות/ים התכנית: שחף בוארון, נעמי אלה דרעי, ענבר קובי, יגל בסוק-טושינסקי, מיכל גרובר פרידלנדר, ג׳ניפר כהן, דניאלה כסיף, טל הפנר, מוטי דורי, יעל זהבי, רום שרצקי.

ראשת התכנית: מאי זרחי

תכנית 1: דניאלה כסיף, טל הפנר, יגל בסוק-טושינסקי, שחף בוארון
יום חמישי 30.6 בשעה 19:00
יום שישי 1.7 בשעה 12:00
יום שבת 2.7 בשעה 18:00
תכנית 2: ג׳ניפר כהן, ענבר קובי, יעל זהבי, מיכל גרובר פרידלנדר
יום חמישי 30.6 בשעה 20:30
יום שישי 1.7 בשעה 13:30
יום שבת 2.7 בשעה 19:30

תכנית 3: מוטי דורי, עמרי חפץ, נעמי אלה דרעי, רום שרצקי
יום חמישי 30.6 בשעה 22:00
יום שישי 1.7 בשעה 15:00
יום שבת 2.7 בשעה 21:00

שימו לב כי בכל יום מציגות אותן שלוש תכניות.

אחת לחודש נקיים בכלים מרחב למפגש מעמיק בין כוריאוגרפ.ית לרקדנים.יות. כל מפגש כולל סדנה מקצועית, מופע סטודיו ושיחה פתוחה עם הקהל.

21.7.22 - נועה צוק

17:00 - 19:00 - סדנה
בסדנה נועה תלמד קטע קטן מתוך המופע 'הנאום', אשר תציג אח"כ.
נתרכז בעבודה פיזית לצד נוכחות טוטלית ועשירה בפרטים. נתאמן איך כל המרכיבים בעת הביצוע לא מבטלים אחד את השני אלא תומכים ומרחיבים את החוויה שלנו כשאנחנו רוקדים.

20:00
מופע - 'הנאום' + שיחה

זו הפעם הראשונה שאני יוצרת עבור עצמי ערב סולו. בעבודה משולבים חומרים מעבודות שנוצרו בעשור האחרון לצד חומרים חדשים. מתוך העיסוק בעבר שלי והשלכותיו על חיי כיום ועל העתיד הלא נודע לי, נבעה עבודתי, כמעין ניסיון לחבר ביניהם.
מאז שאני זוכרת את עצמי, רקדתי. התחושה שהריקוד בחר בי, עודנה חזקה ונוכחת בחיי גם היום. אני חוקרת את ההוויה שלי בתוך התנועה, בתוך כל רגע ורגע, וכך מגשימה את עצמי.
העבודה נבעה מתוכי לאט, ללא תכנון מוקדם, לאחר שהיה ארוכה בריק מתמשך, בזמן שנוזל, במחשבות על עתיד לא נודע. שכבות מוכרות של הגנה הוסרו בתקופה זו של חיי, מנעד רחב של רגשות עלו וצפו והביאו עימם רצונות חדשים, געגוע ותשוקה לחזור לחוויה הגרעינית והראשונית של פגישה עם עצמי בעצמי.

'עיקרון המעשה' היא יצירה לארבעה רקדנים.ות וקבוצה של שניים עשר בוגרים.ות בעלי מוגבלות. היצירה היא חלק מפרויקט 'כלי עבודה', שיתוף פעולה בן חמש שנים בין היוצרים מורן וקימ לבין מועדון חברתי של בוגרים.ות בעלי מוגבלות מנטלית התפתחותית בבת-ים. הפרויקט חוקר באמצעות מפגש אמנותי ייצוגים של מוגבלות מנטלית על בימה מחולית ובמסגרתו מפתחים.ות היוצרים.ות מתודות לעבודה עם א.נשים בעלי מגוון יכולות. ​

ביצירה 'עיקרון המעשה' שואפים קימ ומורן ליצור באמצעות פעולות כוריאוגרפיות מרחב הטרוגני ותוך כדי כך לאפשר צפייה בשוני ובדמיון הנובעים מתוך שיתוף הפעולה בין המופיעים. בד בבד לאפשר קריאה פוליטית של המתח המתקיים באופן בלתי נמנע בין קבוצה הנחשבת זו 'שיודעת' לבין קבוצה הנתפסת 'כלא יודעת' ועל כן 'חסרת ישע'.

~

אודות קימ: יוצר מחול, יליד 1984. בוגר התוכנית ללימודים מתקדמים במוסיקה במוסררה, התוכנית לכוריאוגרפיה של 'כלים' בניהול שרון צוקרמן וביה"ס לתיאטרון חזותי. למד מחול בבת-דור באר שבע ובסדנא בגעתון. קימ יצר ב-2019 את העבודה Main Heroine ואת הסרט 'בנות ערביים' (2021). הוא הלחין מוסיקה ל- MASS מאת הכוריאוגרפית איריס ארז (2019) וביים את הקליפ 'אי' למוסיקאית מיכל אופנהיים בשיתוף עם יניב שיינפלד. קימ מתמקד בעדשה של ריבוי מדיומלי כמרחב לשיח על גוף. הוא מעצב תלבושות ובמה וחבר עמותת הכוריאוגרפים.

אודות מורן: ילידת 1980. יוצרת מחול, רקדנית ומטפלת בשיטת אילן לב, מורה לשיטת פילאטיס ואמא לשניים. בוגרת התוכנית לכוריאוגרפיה במרכז 'כלים' בהנחיית ענת דניאלי (2009-2010). בימים אלו פועלת במסגרת פרויקט ׳רקדן בקהילה׳ של משרד התרבות והספורט ומתעתדת ליצור עבודה חדשה יחד עם היוצרות מאיה ברינר וחן נדלר במרכז ׳מארג׳ שבכפר ורדים - פרויקט זה נשען על הידע שנצבר במהלך השנים בפרויקט ׳כלי עבודה׳. לוקחת חלק בפרויקט מחול לא.נשים המתמודדים.ות עם פרקינסון בראש פינה. מאז שנת 2000 פעלה כרקדנית עם יוצרים.ות רבים.ות ביניהם: ענת דניאלי, שרון צוקרמן אריאל אפרים אשבל ועוד. יצרה את ׳המטבח׳- וידאו דאנס 2010, ׳ירושה׳ ו׳over me׳ 2012. בעבודותיה משתפת פעולה עם יוצרים.ות שונים.ות מתוך אמונה בהפריה הדדית ודיוק העצמי. לאחרונה מתמקדת במחקר פיזי המושפע משיטת ׳אילן לב׳ וחוקרת את גבולות הגוף הנע במרחב לצד התנועה הפנימית הבלתי נראית לעין.

מופעי ההיסטריה - פרק ב' | עדילי ליברמן
ראשון ה-30.10.22 - סולד אאוט!
שני ה-31.10.22, 20:00
20:00

לכל חברה, בכל מקום בעולם, יש את האופנים בהם פתולוגיות חברתיות באות לידי ביטוי בגופו של הפרט; היבטים בהם משתקפים הכאבים הקולקטיביים בגוף היחיד.ה.
בשלהי המאה ה-19 בפריז הייתה זו ׳ההיסטריה הנשית׳ אשר עוררה עניין ציבורי ומחקרי.
היסטריה כסימבול; של המודחק, של הבזוי, של הבושה, הטראומה והפוסט טראומה.
היום אנחנו - מטפלות בתנועה, פיזיותרפיסטיות ופסיכולוגיות - מביאות אל הבמה ומנכיחות בגופנו את ספירלת הריפוי והדיכוי, והמתח המתמשך וההיסטורי ביניהם.
השיכפולים האלו, שקיימים גם בטבע כגיאומטריה מקודשת, קיימים מבחינתנו גם בהעברה הבין דורית של הטראומה. הפוסט טראומה עצמה משתכללת עם השנים וממש חודרת אל תוך הדי אן איי, כמו מקבלת צורות חדשות, שממשיכות להתקיים לעד.​

מופעי ההיסטריה - פרק ב' | עדילי ליברמן
24.11.22, 20:30
12.1.23, 20:30

לכל חברה, בכל מקום בעולם, יש את האופנים בהם פתולוגיות חברתיות באות לידי ביטוי בגופו של הפרט; היבטים בהם משתקפים הכאבים הקולקטיביים בגוף היחיד.ה.
בשלהי המאה ה-19 בפריז הייתה זו ׳ההיסטריה הנשית׳ אשר עוררה עניין ציבורי ומחקרי.
היסטריה כסימבול; של המודחק, של הבזוי, של הבושה, הטראומה והפוסט טראומה.
היום אנחנו - מטפלות בתנועה, פיזיותרפיסטיות ופסיכולוגיות - מביאות אל הבמה ומנכיחות בגופנו את ספירלת הריפוי והדיכוי, והמתח המתמשך וההיסטורי ביניהם.
השיכפולים האלו, שקיימים גם בטבע כגיאומטריה מקודשת, קיימים מבחינתנו גם בהעברה הבין דורית של הטראומה. הפוסט טראומה עצמה משתכללת עם השנים וממש חודרת אל תוך הדי אן איי, כמו מקבלת צורות חדשות, שממשיכות להתקיים לעד.​

לכל חברה, בכל מקום בעולם, יש את האופנים בהם פתולוגיות חברתיות באות לידי ביטוי בגופו של הפרט; היבטים בהם משתקפים הכאבים הקולקטיביים בגוף היחיד.ה.
בשלהי המאה ה-19 בפריז הייתה זו ׳ההיסטריה הנשית׳ אשר עוררה עניין ציבורי ומחקרי.
היסטריה כסימבול; של המודחק, של הבזוי, של הבושה, הטראומה והפוסט טראומה.
היום אנחנו - מטפלות בתנועה, פיזיותרפיסטיות ופסיכולוגיות - מביאות אל הבמה ומנכיחות בגופנו את ספירלת הריפוי והדיכוי, והמתח המתמשך וההיסטורי ביניהם.
השיכפולים האלו, שקיימים גם בטבע כגיאומטריה מקודשת, קיימים מבחינתנו גם בהעברה הבין דורית של הטראומה. הפוסט טראומה עצמה משתכללת עם השנים וממש חודרת אל תוך הדי אן איי, כמו מקבלת צורות חדשות, שממשיכות להתקיים לעד.​

שתי אמניות במה, המגיעות מדיסיפלינות שונות מנסחות יחד שפה חדשה עבור שתיהן, בה הן נעות מהיומיומיות אל השירה, מאקרובטיקה אווירית אל המיתולוגיה היוונית. ניסויים בחומרים ובזמן המודדים את קצב החיים כמו את קצב הלב.
שי היא אמנית קרקס ותנועה המבקשת את האיזון שבין מהות ואימהות. היא חושפת את הכוחות הפיזיקליים הפועלים על גופים ומאיימים לכלותם, החבל המתפורר, הגוף המתבלה, ובה בעת עוסקת בצורך לבנות זהות ולהמציא עצמה מחדש.
אורנה היא אמנית פרפורמנס, להטוטנית מילים. חוקרת את סיבי התפר הנסתר במציאות חיים רבודה. מאחה, פורמת ושוב מאחה את מרקם הזהויות הנשיות אל תוך הסדר הפטריארכלי בו כולנו שבויות.

~

על היוצרות:

אורנה הוכרמן, אומנית רב תחומית, מציגה שעות סיפור בספריות ובגני ילדים, כותבת שירה למבוגרים, יוצרת ומבצעת פרפורמנס המשלבתנועה, חפצים וטקסט
בשנת 2013 הצטרפה לקבוצת השחקן היוצר בתיאטרון הידית במסגרת זו לקחה חלק במופעים: "לשוטט בין שוטים" (2013) , "שוטים ברוח" (2013), "שירי הלל" (2016), "תנועת העננים" – (2017) חלק מקטעי הסולו שלה המשיכו לעלות במסגרות נוספות.

עדילי ליברמן ילידת חיפה 1979, פרפורמרית ויוצרת, מורה לאילתור.
סיימה בהצטיינות לימודי חקר הביצוע באמנות התיאטרון באונ׳ ת״א MFA.
יוצרת ״בנות בצריח״ ואת ״נירה וסוואנס בחלל הילדי״ כיתת אמן לציבור (בשיתוף עם נדב בושם), יוצרת ומבצעת את ״מופעי ההיסטריה״ - lecture performance.
מתנדבת ופעילה במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית משנת 2006.

שי רמות, אמנית קרקס ותנועה, בוגרת ביה"ס סנדסיאל ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומגדר. מתמחה בחבל אנכי ובדאבל טרפז.
יוצרת ומופיעה לבד ועם קבוצות שונות. בין מופעיה I DUO (בשיתוף עם רונה שפילר ושיר פרייבך, בתמיכת מפעל הפיס), טובה דיה (הועלה לראשונה בפסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב 2017), גמגום (בשיתוף עם שרה יונה צווייג ובביצוע משותף עם רותם ניצן, בתמיכת מפעל הפיס); חלומות באוויר (בשיתוף עם נטע פולק ואביטל דבורי, בתמיכת מפעל הפיס ומשרד התרבות והספורט ואי"ב); Revolt #1, Revolt #2 (כחלק מאנסמבל On, בבימויה של אורית נבו)

~

העבודה הועלתה בתמיכת מפעל הפיס ובתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים.

הפסטיבל השנה שואף לקיים מרחב לכוריאוגרפיה עכשווית, שמצד אחד שוהה ומשתהה במחוזות הלא ממופים והניסיוניים, אך בו זמנית גם שואף לתקשר ברור החוצה ולהזמין בנדיבות פנימה. הרי הכוריאוגרפיה מבקשת להתרחב. להתרחב לתוך מדיומים משיקים וללבוש צורות רב תחומיות. להתרחב תחת מבט חדש של עוד א.נשים שיעצבו אותה. להתרחב דרך גופים נוספים שיחוו אותה ויתנהלו בתוכה. הפסטיבל השנה עושה מקום ומזמין אתכן.ם להצטרף פנימה.

הפסטיבל מורכב מ:
>> שש עבודות מאת בר אלטרס, סיון שלצר אלכסנדרוביץ', קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג'ל, מעיין כהן מרציאנו, עינב רוזוליו ועדילי ליברמן, שיעלו בבכורה ונולדו מתוך תכנית שהות האמן.ית שלנו, כולל יצירות בשילוב פרפורמרים.ות לא מקצועיים.ות, בהם א.נשים עם מגוון יכולות.
>> אירועי שיח שכל אחד מהם מתמקד בנקודת המפגש בין כוריאוגרפיה לבין חברה טובה שמשיקה לה: כוריאוגרפיה ופרפורמנס, כוריאוגרפיה וטיפול וכוריאוגרפיה וקהילה.
>>אירועים מיוחדים בשיתופי פעולה בתי-ימים איכותיים ומהממים, בהם תחרות ברייקדאנס ואולסטיילס ארצית בשיתוף סטודיו "טאקירי", מופעי היפ הופ של רקדניות "דאנס-איט" בניהולה של שני מחלב ועוד.

אתן.ם מוזמנות.ים להצטרף אלינו לפסטיבל ולחוות איתנו את החוויה הכלימית במלואה!
שלישי 17.5 >> אירוע שיח: מחשבות על – כוריאוגרפיה וקהילה, כולל מבט לתהליכי היצירה של הפרויקטים 'רקדי' ו'מבט הדדי' | בר אלטרס | סיון שלצר אלכסנדרוביץ'
רביעי 18.5 >> סיון שלצר אלכסנדרוביץ' | קימ טייטלבאום ומורן יצחקי אברג'ל | בר אלטרס
חמישי 19.5 >> מופעי היפ הופ של רקדניות 'דאנס-איט' בניהולה של שני מחלב | תחרות ברייקדאנס ואולסטיילס ארצית בשיתוף פעולה עם סטודיו "טאקירי" | מסיבה!
* אירוע שיח: מחשבות על – כוריאוגרפיה ותרבות רחוב – אונליין, לצפייה באתר הפסטיבל וברשתות החברתיות של כלים
שישי 20.5 >> מעיין כהן מרציאנו | עינב רוזוליו | אירוע שיח: מחשבות על – כוריאוגרפיה ופרפורמנס
שבת 21.5 >> מעיין כהן מרציאנו | עדילי ליברמן | אירוע שיח: מחשבות על – כוריאוגרפיה וטיפול | עינב רוזוליו

צוות הפסטיבל:
ניהול אמנותי – פסטיבל: איילה פרנקל ונטלי צוקרמן | ניהול אמנותי – מרכז כלים: איילה פרנקל | מנכ"לית: מורן בש דנון | מנהלת תחום חינוך וקהילה: טל גרבינסקי עמישי | הפקה – פסטיבל: סיגל דהן | שיווק ומדיה חברתית: יותם מיכאל יוגב | ראשת התכנית לכוריאוגרפיה: מאי זרחי | עיצוב גרפי: דניאל ארנברג | עיצוב תאורה: ברוכי שפיגלמן | ניהול טכני: ליאור לוין |

תנוחו | ניסוי פרפומטיבי במנוחה
התכנית הדו-שנתית לכוריאוגרפיה, מרכז 'כלים' לכוריאוגרפיה, בת ים
~

התכנית הדו-שנתית לכוריאוגרפיה מזמינה אותך לנוח.

מנוחה
רצינו לפנות לה חלל,
לתת לה לעמוד בפני עצמה,
ולשאול אותה שאלות.
ממה אנחנו נחים?
ואיך עושות את זה?
איך אפשר לכבות את טרדות היומיום?

~

'תנוחו' הוא ניסוי פרפורמטיבי בו נציע מגוון דרכים, אפשרויות וטקסים למנוחה. נבדוק כיצד המבט הכוריאוגרפי מעשיר את הפרקטיקה, הצורה והתוכן שלה.
הניסוי הוא תוצר של תהליך קבוצתי במסגרת התכנית הדו-שנתית לכוריאוגרפיה ובליוויה של מאי זרחי, ראשת התכנית.

~

האירוע יתקיים ביום שישי, 8.4,22, בשעה 12:30.
הכניסה חופשית בהרשמה מראש.
אורך המנוחה כשעתיים .

מרכז 'כלים' לכוריאוגרפיה - יצחק נפחא 2, בת ים

לשאלות ופרטים נוספים:
דניאלה - 0543091003

אחת לחודש נקיים בכלים מרחב למפגש מעמיק בין כוריאוגרפ.ית לרקדנים.יות. כל מפגש כולל סדנה מקצועית, מופע סטודיו ושיחה פתוחה עם הקהל. המפגשים יתקיימו בימי שישי בין השעות 10:00 - 15:00 בין החודשים דצמבר ליוני.

1.4.22 - אורי שפיר

10:00 - 13:00 - סדנה
בסדנה נתנסה בתרגילים חווייתיים הלקוחים מאופן העבודה שלי כיוצר. ננסה לשאול כיצד ה״לא-כלום״ (Nothingness) יכול להיות פוטנציאל לתנועה, לאנרגיה וליצירתיות. נתנסה בתרגילים שיעירו את הקשב שלנו לחוויית ״היותנו גוף״: גוף אנושי, אישי, ביוגרפי, ובו זמנית -גוף שהוא ״דבר״ - שגבולותיו וטווחיו אינם ידועים, קונקרטיים וגם מופשטים, אמיתיים ובו זמנית פיקטיבים.

13:30 - 15:00
מופע - 'הביטאט' + שיחה
״Nothing seems to me the most potent thing in the world״ - אומר האמן הפלסטי רוברט בארי.
מה הופך ריקוד לחי? כיצד כוריאוגרפיה יכולה להיוולד ולהיכתב כל פעם מחדש, באותו זמן בו היא מופיעה?
האם ניתן להסתכל על ה״לא-כלום״ כחומר? ואם כן, איך הוא נראה? מה קורה ברגעים שבין המתוכנן למאולתר? כיצד הריקוד משתנה ומגיב גם לחלל בו הוא מתקיים, ואיך החלל יכול להשפיע עליו?
על במה ריקה, כאשר הקהל יושב מסביב, נרקוד לכם ריקוד, ובאותו זמן נחייה לכם חיים. נתבגר בשעה. ולמרות שאנחנו מכירים את הריקוד, ולמרות שאנחנו מכירים את עצמנו - נדמיין לנו שלא.
נעצור, נשהה את הרגע המוכר הבא, ונניח ללא-כלום להתגלות. ניתן לו לספר לנו משהו שלא ידענו - על טבעו של ריקוד, על טבעו של גוף, על היכולת שלהם להתקיים בהתנגשות מתמדת בין ביולוגיה ותרבות, בין ידיעה לחוסר-ידיעה, בין היומיומי לנשגב.המופע נוצר בסיוע מפעל הפיס, מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

פרויקט EXCHANGE נועד ליצור מרחב הדדי, פתוח ומפרה לשיתוף במחשבה, פרקטיקה ופעולה כוריאוגרפית.
מרכז 'כלים' פועל למען יצירת מפגשים חדשים וכניסה של קולות חדשים לתוך קהילת המחול, כמו גם העמקת רשת הקשרים הקיימת. הרחבת והעמקת היחסים בין הפועלים.ות בתחום נועדה גם לתמוך אמנותית, קהילתית והפקתית בפיתוח רעיונות, פרקטיקות ותהליכי יצירה.
בתוך מרחב הסדנה, כוריאוגרפים.יות מוזמנות.ים לחלוק תהליכי מחקר ופיתוח יצירתיים ורקדנים.ות מוזמנ.ים.ות להכיר, להציע, להגיב ולהצטרף לתהליך. המופע הוא הזדמנות הדדית להתבונן בביטוי המחקר הכוריאוגרפי של היוצר.ת ולאחריו תתקיים שיחה שתאפשר לכל הנוכחים.ות לסכם את המכלול שנוצר במפגש כמו גם להציע נקודות מבט חדשות ומפרות עבור שני הצדדים.

המרחב שבו נרקוד יאפשר חקירה אישית וקבוצתית למפגש עם הגוף, בעזרת סקאלה רחבה ונזילה בין פרקטיקות תנועתיות שונות שאנחנו, ג׳וליה ומיה חוקרות.

נתחיל בתרגול סומטי שיהווה קרקע לתנועה ואימפרוביזציה ברחבי החדר- אנחנו מחפשות איך תחושה ורגש שמגיעות מדימוי נוף אנטומי פנימי, לוקחות אותנו לחקירה שנעה במרחב.

עם הרעיון שאנרגיה עוקבת אחרי מחשבה אנחנו רוצות לתת לשאלות לזרום דרך הגוף ולהיות קשובות למה שצף כתגובה. איזה משקל יש לתהליך הדמיון בתוך הפוטנציאל והיכולות שלנו? אילו מצבים תודעתיים משחררים את התודעה ללכת בעקבות דמיון, אימפולסים, אינטואיציה וזרימה אנרגטית בדרך לא ביקורתית? איך אנחנו תומכות ביציבה שלנו לשאת אותנו במצבים של אי ידיעה?

סדנה זאת היא צעד הראשון בחקירה בה אנו מנסות חיבורים חדשים בין תרגולים סומטים לאימפרוביזציה, משולבים עם ניסיונות פוליריתמיים, עבודה אנרגטית והשפעות מהשיטה של פולין אוליברוס- הקשבה עמוקה.

אנחנו סקרניות להיפגש בחצי הדרך, בין ריפוי לאמנות, בינינו אנחנו -ג׳וליה ומיה , ובינינו לביניכן- הקבוצה.היום יתחיל בתרגול סומטי של שעה שיוביל לאימפרוביזציה בחלל בחיפוש אחר גילומים נוספים של הסומטי.

שישי ה-25.3 - 10:00 - 13:00
שבת ה-26.3 - 11:00 - 14:00

הסדנה מתרחשת בעזרת התמיכה של konstnarsnamnden בשוודיה.

'ועכשיו הגוף' - ענת דניאלי
חמישי ה-24.3 ושבת ה-26.3, 20:30

היצירה 'ועכשיו הגוף' היא מחול שהוא טיפול ולהיפך. העבודה משתמשת באמנות, ויוצרת כוריאוגרפיה שהיא מבנה או עבור התהליך הריפוי, השחרור והחיבור המחודש אל הגוף. הריפוי מתרחש בגוף, במגע פיסי קרוב ועמוק בין המופיעים. נוכחות המבט של הצופיםות, ממקד את הלבבות והכוונות לתהליך שהופך להיות משותף.

היצירה 'ועכשיו הגוף' מחולקת לשתי עבודות: 'הטיפול' שבה אנחנו בקרבה פיסית מאוד, מעסים, מטפלים, מפרקים ומתערבבים גוף בגוף. זאת כדי לשחרר את הכאב בתאים ואת הזכרונות מהשרירים, להתנדף אל החלל. תהליך הריפוי פרוס, מונח, חשוף מוצהר וגלוי.

העבודה השניה 'הריקוד' מורכבת מחומרים תנועתיים שהיו בעבודה הראשונה ('הטיפול') אלא שהפעם הם מבוצעים בתוך הסוויה לצ'לו מס' 1 של באך. והם הופכים לריקוד. וכך גם הטיפול כולו. הקריאה ל'ועכשיו' היא קריאה לחזרה למה שאין לו תחליף אלא בגוף. לרגש. לאנושיות. לאמפטיה. לאינטימיות. למגע. לחום.

כבר כמעט שנתיים שרון צוקרמן ויזר מעכלת ומעבדת חומרים למופע חדש. "SHAME ON ZUCKERMAN" אמור היה לעלות כמופע סולו ,אך הוא הוסיף לדרוש שינפחו בו רוח חיים נוספת. צוקרמן נעתרה לבקשתו ולפני כארבעה חודשים הזמינה את המוזיקאית קרן דוניץ להצטרף. במופע החדש השתיים מתחקות אחר מה מביך, מה אותנטי, מה חשוב לנו; מתנסות בתזוזות רגשיות חריפות כמו גם עדינות;ועכשיו מזמינות אתכן/ם לחוויה המתעקשת להתנדנד בקצה הצוק של ההווה, שבה הריקוד, המוסיקה, הכתיבה והמשחק - מאבדים את מובהקותם ומתעלסים לטובת מטרה נעלה והיא כרוכה באיזו דרך, באנרגיית חיים בצורתה הטהורה ביותר. בסוף החודש , תתקיים הופעה אינטימית לקהל מצומצם במרכז כלים. הזדרזו לשריין מקומות.

אחת לחודש נקיים בכלים מרחב למפגש מעמיק בין כוריאוגרפ.ית לרקדנים.יות. כל מפגש כולל סדנה מקצועית, מופע סטודיו ושיחה פתוחה עם הקהל.

19.8.22 - סיגל ברגמן

10:00 - 13:00 - סדנה
סדנת אילתור לרקדנים. נפתח למצב התודעתי/גופני של אלתור דרך חיבור לשני כוחות שעוברים דרכינו- כוח הכובד וכוח העילוי. ניתן לשטף של תנועה מתמדת להשתלט ולהוביל אותנו. נראה איך עצירה מכילה את האימפולס לתנועה הבאה. נעבוד על מיומנות בזיהוי ופיתוח של כוונות/נושאים- בתנועה של עצמנו , במשחק עם בת זוג ובאלתור קבוצתי.

13:30 - 15:00 - מופע ושיחה | ׳בהילוך ידני׳ בביצוע קימ טיטלבאום
מה קורה ליצירה השאובה מההיסטוריה הגופנית האישית של היוצרת כאשר היא עוברת לגוף, מגדר, גיל ודור אחרים?
בהופעה הנוכחית סיגל ברגמן מעבירה סולו שיצרה לעצמה לביצועו של הכוריאוגרף והרקדן קימ טייטלבאום. חיבור חדש זה מאפשר לבחון את היצירה בעיניים חדשות ולשאול שאלות לגבי בעלות, אותנטיות והפער בין הופעה לאמת.

העבודה נוצרה במסגרת תכנית שהות אמן 2018 במרכז כלים, עלתה בבכורה בפסטיבל ׳צוללן׳, נהנתה מתמיכת סטודיו יסמין גודר, ומתוכנית שהות אמן בסדנאות הבמה. בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות.

עלות המפגש המלא 150 ש"ח, עלות המופע והשיחה 50 ש"ח.

פרויקט EXCHANGE נועד ליצור מרחב הדדי, פתוח ומפרה לשיתוף במחשבה, פרקטיקה ופעולה כוריאוגרפית.
מרכז 'כלים' פועל למען יצירת מפגשים חדשים וכניסה של קולות חדשים לתוך קהילת המחול, כמו גם העמקת רשת הקשרים הקיימת. הרחבת והעמקת היחסים בין הפועלים.ות בתחום נועדה גם לתמוך אמנותית, קהילתית והפקתית בפיתוח רעיונות, פרקטיקות ותהליכי יצירה.

בתוך מרחב הסדנה, כוריאוגרפים.יות מוזמנות.ים לחלוק תהליכי מחקר ופיתוח יצירתיים ורקדנים.ות מוזמנ.ים.ות להכיר, להציע, להגיב ולהצטרף לתהליך. המופע הוא הזדמנות הדדית להתבונן בביטוי המחקר הכוריאוגרפי של היוצר.ת ולאחריו תתקיים שיחה שתאפשר לכל הנוכחים.ות לסכם את המכלול שנוצר במפגש כמו גם להציע נקודות מבט חדשות ומפרות עבור שני הצדדים.

אחת לחודש נקיים בכלים מרחב למפגש מעמיק בין כוריאוגרפ.ית לרקדנים.יות. כל מפגש כולל סדנה מקצועית, מופע סטודיו ושיחה פתוחה עם הקהל. המפגשים יתקיימו בימי שישי בין השעות 10:00 - 15:00 בין החודשים דצמבר ליוני.

4.3.22 - הלל קוגן

10:00 - 13:00 - סדנה
13:30 - 14:30 - מופע
14:30 - 15:30 - שיחה

10:00 - 13:00 - סדנה
מחול כטקסט תרבותי, משמש אותנו כחומר גלם לשיח פרפורמטיבי, אינטרטקסטואלי, על עצם מעשה האמנות.
האסתטי טעון באידיאולוגיות. נטעין את האסתטי באידאולוגיות חדשות.
הגוף הרוקד - תמיד מצוי במידה כזו או אחרת של משבר – תוהה על מה שנתפס ראוי, אסתטי, אמנותי, יפה, מגניב, חדש ומעניין, ובמידה לא מועטה, גם מגוחך.

13:30 - 14:30 - מופע | "מה עכשיו"
"מה עכשיו" הוא ויכוח.
ויכוח שמתרחש במוחו של האמן, כשהוא מטיל ספק, חשדן, סקפטי. לאן מועדות פנינו? מה זה לרקוד בימינו?
"מה עכשיו" הוא מופע של דיסאוריינטציה, הן עבור הרקדנים והן עבור הקהל. זהו ריקוד שהולך לאיבוד בצומת של החיים האמיתיים ושל חיי האמנות, הדמיון שבו הכל "יכול" לקרות.
אבודים וספקנים, אנחנו רוצים ש"זה" יקרה! מחפשים את התנועה ה"נכונה", את "ריקוד העכשיו", להיות "cool".
מה באמת מפריע לנו עכשיו? ודאי לא הכיבוש או הסכסוך הישראלי-ערבי, לא מגפת הקורונה, ולא המלחמות הפוליטיות, אלא קריסת המציאות. המציאות מדכאת. אנחנו נכשלים להסיק משמעות סופית, לקיים היגיון, לעשות סדר, להתחייב לקוהרנטיות שלעתים קרובות כה מצופה מאיתנו.
"מה עכשיו", היא הפרק השלישי בטרילוגיה של דואטים ארס-פואטיים על מחול, אסתטיקה ואתיקה.
הטרילוגיה החלה ב"אוהבים ערבים"- סאטירה כוריאוגרפית על גזענות וסטריאוטיפים. המשיכה עם "הברבור והסרסור"- מסע מחולי בין קלישאות מגדר, ודימויי ברבור איקוניים. "מה עכשיו", שחותמת את הטרילוגיה, חפה מדיכוטומיות. שרון צוקרמן ויזר והלל קוגן, חולקים זוגיות בימתית הרמונית, שותפים למבט ספקני על האמנות והחיים , מרגישים שהמחול הוא המשפחה שלהם, וכמו בכל יחסים משפחתיים- ברגעים מסוימים זה פשוט בלתי נסבל.

המופע נוצר בסיוע מפעל הפיס, מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

14:30 - 15:30 - שיחה
בתום המופע תתקיים שיחה בין הלל קוגן, שרון צוקרמן ויזר וד"ר עידית סוסליק.

עלות המפגש המלא (כולל סדנה) 100 ש"ח, עלות המופע והשיחה בלבד 50 ש"ח

פרויקט EXCHANGE נועד ליצור מרחב הדדי, פתוח ומפרה לשיתוף במחשבה, פרקטיקה ופעולה כוריאוגרפית.

מרכז 'כלים' פועל למען יצירת מפגשים חדשים וכניסה של קולות חדשים לתוך קהילת המחול, כמו גם העמקת רשת הקשרים הקיימת. הרחבת והעמקת היחסים בין הפועלים.ות בתחום נועדה גם לתמוך אמנותית, קהילתית והפקתית בפיתוח רעיונות, פרקטיקות ותהליכי יצירה.

בתוך מרחב הסדנה, כוריאוגרפים.יות מוזמנות.ים לחלוק תהליכי מחקר ופיתוח יצירתיים ורקדנים.ות מוזמנ.ים.ות להכיר, להציע, להגיב ולהצטרף לתהליך. המופע הוא הזדמנות הדדית להתבונן בביטוי המחקר הכוריאוגרפי של היוצר.ת ולאחריו תתקיים שיחה שתאפשר לכל הנוכחים.ות לסכם את המכלול שנוצר במפגש כמו גם להציע נקודות מבט חדשות ומפרות עבור שני הצדדים.

*האירוע מתקיים בהתאם לתו הירוק ולתקנות משרד הבריאות*

מהי הזיקה בין אמהות לכוריאוגרפיה, מהן ההשפעות הגלויות והנסתרות בין השתיים?
בתוך האירוע השני בסדרת 'מחשבות על', נשאל יחד כיצד אמהות משפיעה על היצירה הכוריאוגרפית - על התוכן הגלוי והנסתר של היצירה, על אופי העבודה בסטודיו, על תפיסת הגוף הנשי המשתנה?
כמו כן, נבחן כיצד תכנים שקשורים לאמהות ולרוב מושתקים בשיח הציבורי הרחב, מצליחים למצוא מקום ובמה דווקא בתוך השיח הכוריאוגרפי. לדוגמה, נרצה להתבונן בספקות אודות אימהות, בבחירה באי-אימהות ובאמהות בתוך זוגיות לסבית.
היחסים בין כוריאוגרפיה לאמהות הם תחום נרחב, חשוב ולא ממופה. באירוע, נעשה צעד משותף וראשוני בחשיפה והצפה של תחום זה.

האירוע "מחשבות על #2 - כוריאוגרפיה ואמהות" הוא האירוע השני בסדרת 'מחשבות על' שיצאה לדרך השנה בכלים. אירועי הסדרה מתקיימים לאורך השנה, אחת לכמה חודשים ובכל אירוע נשים זרקור על נקודת המפגש בין כוריאוגרפיה לבין גוף ידע נוסף ונבחן את ההשפעות ביניהם. כל אירוע בסדרה יכלול מופע, פאנל ודיון בשולחנות עגולים.
ברצוננו להציף תכנים ופרספקטיבות קיימות, כמו גם לאפשר שיח אינקלוסיבי, מרחיב ובגובה העיניים שמשותף לקהל, למשתתפות במופעים ולדוברות.ים בפאנל.

שימו לב, ניתן לרכוש כרטיס לכל האירוע בעלות של 100 ש"ח או לאחת מהתכניות בלבד ב-60 ש"ח
כרטיסים ב - https://eventbuzz.co.il/thoughts2

תכנית א':
12:00 -13:00: עכשיו תורי | מורן דובשני
13:00 -13:30 הפסקה ונשנושים
תכנית ב':
13:30 - 14:00: ORLEOR | מירב דגן
14:00 - 15:00: פאנל בהנחיית אורי לנקינסקי ובהשתתפות האמניות מורן דובשני ומירב דגן.
15:00 - 16:00: שולחנות עגולים - פתוח לכולן.ם ללא תשלום.
~
אודות היצירה "עכשיו תורי" מאת מורן דובשני:
מופע פרפורמנס על הנסיון להביא ילדים לאולם.
אני עובדת עם ילדים. אני יוצרת אמנות. אני רוצה להיות אמא.
החלטתי להתחיל למתוח קווים בין שלושת הנקודות האלו. אז התחלנו להיפגש, בחורף של לפני שנה, מיה, גילי, רונה ואני. גילי בכיתה ד', מיה בג' ורונה עלתה לכיתה א' והייתה איתנו לפרקים כשתופה לדרך.
כבר כמעט שנה שאנחנו קוראים סיפורי מיתולוגיה וממציאים פרקים משלנו, מסתכלים על בתים של אחרים ומספרים זה לזו מה קורה שם בפנים, עושים חיקויים של יצירות אמנות, מתחפשים למה שהיינו רוצים להיות וכותבים שירים על מה שהכי מפחיד אותנו.
אף אחד מאיתנו לא ידע לאן אנחנו הולכים ואיך זה יגמר. אבל בחרנו ללכת יחד, כל אחת.ד מסיבותיה, ובכל צעד אנחנו מגלים את הצעד הבא. זה מסע מרגש ומלחיץ וכואב ויפה וחשוף ומורט עצבים ואיטי ועדין וקשה נורא ומצחיק בטירוף ומפחיד מפחיד מפחיד. אני מניחה שככה זה כשבוחרים להביא ילדים לאולם.
על הבמה אנחנו מניחים את האוצרות שנאספו בדרך, ומשחקים איתם מהתחלה.
-
אודות היצירה ORLEOR מאת מירב דגן:
זה ניסוי בכוריאוגרפיה מעשית לאם ובת
זה תרגיל בגמישות
זה רצון להיות גם וגם וגם
מאור השמש, אל אורות הבמה, עטופות בעורנו הדק.
פעם (לא ממזמן) היינו בלתי נפרדות
אנחנו לומדות לשחרר
לאט לאט מהר מהר
היצירה ORLEOR היא יריית הפתיחה של פרוייקט ארוך טווח, בו סופי ביתי ואני נבצע לפחות פעם בשנה, במשך שלוש שנים, דואט שיצרנו. הדואט הוא למעשה סוג של סקור/מתווה כוריאוגרפי שאמור להכיל את ההשתנות שלנו בשנים הראשונות של החיים והאימהות. התהליך הזה הוא ניסיון למצוא את הדרך/הריקוד אותו נוכל לרקוד יחד ולחוד, להיות גוף אחד ושני גופים נפרדים.

מופע פרפורמנס על הנסיון להביא ילדים לאולם.

אני עובדת עם ילדים. אני יוצרת אמנות. אני רוצה להיות אמא.
החלטתי להתחיל למתוח קווים בין שלושת הנקודות האלו. אז התחלנו להיפגש, בחורף של לפני שנה, מיה, גילי, רונה ואני. גילי בכיתה ד', מיה בג' ורונה עלתה לכיתה א' והייתה איתנו לפרקים כשתופה לדרך.
כבר כמעט שנה שאנחנו קוראים סיפורי מיתולוגיה וממציאים פרקים משלנו, מסתכלים על בתים של אחרים ומספרים זה לזו מה קורה שם בפנים, עושים חיקויים של יצירות אמנות, מתחפשים למה שהיינו רוצים להיות וכותבים שירים על מה שהכי מפחיד אותנו.
אף אחד מאיתנו לא ידע לאן אנחנו הולכים ואיך זה יגמר. אבל בחרנו ללכת יחד, כל אחת.ד מסיבותיה, ובכל צעד אנחנו מגלים את הצעד הבא. זה מסע מרגש ומלחיץ וכואב ויפה וחשוף ומורט עצבים ואיטי ועדין וקשה נורא ומצחיק בטירוף ומפחיד מפחיד מפחיד. אני מניחה שככה זה כשבוחרים להביא ילדים לאולם.
על הבמה אנחנו מניחים את האוצרות שנאספו בדרך, ומשחקים איתם מהתחלה.

סדנה > חזרה פתוחה של המופע "שקט" > שיח אמן

במסגרת הסדנה, ארקדי יתמקד במושג 'כוריאוגרפיה חברתית' ובעיסוקו במחשבה קולקטיבית. הוא יזמין את המשתתפים.ות לחשוף הקשרים שונים בהם ניתן לזהות כוריאוגרפיה חברתית, ולחדד את ההתבוננות על המרחב החברתי- פוליטי דרך כלים כוריאוגרפיים.

לאחר מכן, תתקיים חזרה פתוחה של המופע 'שקט' (2009), היא מיצירותיו הראשונות של זיידס, יצירה בעלת ערך קאנוני ברפרטואר המחול הישראלי עקב התוכן הפוליטי הנוקב שלה והקאסט המקורי ששילב בין אמנים ממוצא ערבי-פלסטיני לאמנים יהודים-ישראלים. בנוסף לאימפקט של היצירה של זיידס על שדה המחול המקומי בישראל, היצירה היוותה אבן דרך בפריצה של זיידס לשדה המחול הבינלאומי.

זיידס עוסק ביצירותיו בכוריאוגרפיה חברתית, פוליטית וביקורתית ובשנים האחרונות בכוריאוגרפיה דוקומנטרית. החזרה ליצירה 'שקט' משנת 2009, מהווה הזדמנות מרתקת להתבונן במהלך שלו כיוצר לאורך השנים, ביחס למצב הפוליטי בישראל אז והיום.

10:00 - 11:00 - סדנה
11:15 - 12:15 - "שקט" - חזרה פתוחה
12:30 - 14:00 - שיחה בהנחיית ד"ר עידית סוסליק

ארקדי זיידס, כוראוגרף, נולד ב-1979 בברית המועצות, עלה לארץ ב-1999. בישראל, רקד בלהקות כגון להקת בת שבע וקבוצת המחול של יסמין גודר לפני שהחל לעבוד ככוראוגרף עצמאי ב-2004. זיידס הוא בוגר תכנית המאסטר בכוריאוגרפיה בביה''ס לתיאטרון ואמנויות באמסטרדם הולנד (DAS Choreography). בימים אלו מתחיל את הדוקטורט שלו בקונסרבטוריון המלכותי ואוניברסיטת אנטוורפן בבלגיה. מ-2015, המוסד שלו Institut des Croisements מבוסס בעיר וילרבאן בצרפת. זיידס הוא זוכה פרסים רבים, בין השאר בפרס היצירה מטעם הקתדרה לזכויות אדם על שם אמיל זולא ב-2013 על הדגמת מעורבות בנושאים של זכויות אדם.

עלות המפגש המלא 100 ש"ח, עלות המופע בלבד 50 ש"ח

פרויקט EXCHANGE נועד ליצור מרחב הדדי, פתוח ומפרה לשיתוף במחשבה, פרקטיקה ופעולה כוריאוגרפית.
מרכז 'כלים' פועל למען יצירת מפגשים חדשים וכניסה של קולות חדשים לתוך קהילת המחול, כמו גם העמקת רשת הקשרים הקיימת. הרחבת והעמקת היחסים בין הפועלים.ות בתחום נועדה גם לתמוך אמנותית, קהילתית והפקתית בפיתוח רעיונות, פרקטיקות ותהליכי יצירה.
בתוך מרחב הסדנה, כוריאוגרפים.יות מוזמנות.ים לחלוק תהליכי מחקר ופיתוח יצירתיים ורקדנים.ות מוזמנ.ים.ות להכיר, להציע, להגיב ולהצטרף לתהליך. המופע הוא הזדמנות הדדית להתבונן בביטוי המחקר הכוריאוגרפי של היוצר.ת ולאחריו תתקיים שיחה שתאפשר לכל הנוכחים.ות לסכם את המכלול שנוצר במפגש כמו גם להציע נקודות מבט חדשות ומפרות עבור שני הצדדים.

*האירוע מתקיים בהתאם לתו הירוק ולתקנות משרד הבריאות*

* המופע נדחה בשל מחלתה של מעין חורש בקורונה, המופע יתקיים ב-3/2 במקום התאריך המקורי *

אנחנו מסתכלות על חוויית האמהות כפעולה כוריאוגרפית; הנסיון להספיק ולבצע פעולות שנועד להשתבש, זכרון תחושות חופש, התשוקה להסיר עכבות, והרצון להתמך ולהתערסל; דרכן ובאמצעותן אנחנו מחפשות מרחב בו הזמן מושהה ומותר לנו להתמהמה."

חמישי ה-3.2.22 בשעה 20:00

אחת לחודש נקיים בכלים מרחב למפגש מעמיק בין כוריאוגרפ.ית לרקדנים.יות. כל מפגש כולל סדנה מקצועית, מופע סטודיו ושיחה פתוחה עם הקהל. המפגשים יתקיימו בימי שישי בין השעות 10:00 - 15:00 בין החודשים דצמבר ליוני.

22.4.22 - מור שני ויאיר ורדי

10:00 - 13:00 - סדנה | מתאים לכל העוסקות.ים בגוף
מה עושה ריקוד?
סדנת מחקר תנועתי קצרה במהלכה ננסה לגלות מחדש את האיכויות הבסיסיות של מלאכות התנועה מהן נוצר ריקוד. באמצעות חזרה לבסיסים נבקש לגלות את הבנאלי כאוצר ידע חדש - אישי, בין אישי, בין איש.ה לתנועה. על התפר שבין מקצוענות וחובבנות, רצינות תהומית וההבנה שהכל גם שטות נתרגל כיצד מתהווה תנועה מתמדת של נוכחות.

14:00 - מופע | "יאיר רוקד ריקוד, או: איך יאיר רוקד ריקוד?"
נפגשנו כדי לחבר ריקוד. ריקוד ללא נושא. ריקוד לשם ריקוד. בהתחלה לא ידענו אם זה חתרני או פחדני, ולמה המפגש הזה צריך להגיע לבמה כשהוא נותר ערום ובלתי אמצעי.
אחר כך חשבנו שזה דווקא הזמן והמקום להיות חתרנים-פחדנים, אז המשכנו להתעסק בתנועות ברצינות גמורה. מתוך האפסות אל מול הצורך להגשים, התהוותה תנועה שקראה הנני ואינני בנשימה אחת.
יוצרים מבצעים: יאיר ורדי ומור שני | תאורה: רותם אלרואי | אוצרות: ארז מעיין וניצן כהן
היצירה עלתה בפסטיבל א-ז׳אנר 2021, תיאטרון תמונע

14:30 - שיחה עם היוצרים

עלות המפגש המלא 100 ש"ח, עלות המופע בלבד 50 ש"ח
*האירוע מתקיים בהתאם לתו הירוק ולתקנות משרד הבריאות*

פרויקט EXCHANGE נועד ליצור מרחב הדדי, פתוח ומפרה לשיתוף במחשבה, פרקטיקה ופעולה כוריאוגרפית.
מרכז 'כלים' פועל למען יצירת מפגשים חדשים וכניסה של קולות חדשים לתוך קהילת המחול, כמו גם העמקת רשת הקשרים הקיימת. הרחבת והעמקת היחסים בין הפועלים.ות בתחום נועדה גם לתמוך אמנותית, קהילתית והפקתית בפיתוח רעיונות, פרקטיקות ותהליכי יצירה.
בתוך מרחב הסדנה, כוריאוגרפים.יות מוזמנות.ים לחלוק תהליכי מחקר ופיתוח יצירתיים ורקדנים.ות מוזמנ.ים.ות להכיר, להציע, להגיב ולהצטרף לתהליך. המופע הוא הזדמנות הדדית להתבונן בביטוי המחקר הכוריאוגרפי של היוצר.ת ולאחריו תתקיים שיחה שתאפשר לכל הנוכחים.ות לסכם את המכלול שנוצר במפגש כמו גם להציע נקודות מבט חדשות ומפרות עבור שני הצדדים.

זה ניסוי בכוריאוגרפיה מעשית לאם ובת
זה תרגיל בגמישות
זה רצון להיות גם וגם וגם
מאור השמש, אל אורות הבמה, עטופות בעורנו הדק.
פעם (לא ממזמן) היינו בלתי נפרדות
אנחנו לומדות לשחרר
לאט לאט מהר מהר

היצירה ORLEOR היא יריית הפתיחה של פרוייקט ארוך טווח, בו סופי ביתי ואני נבצע לפחות פעם בשנה, במשך שלוש שנים, דואט שיצרנו. הדואט הוא למעשה סוג של סקור/מתווה כוריאוגרפי שאמור להכיל את ההשתנות שלנו בשנים הראשונות של החיים והאימהות. התהליך הזה הוא ניסיון למצוא את הדרך/הריקוד אותו נוכל לרקוד יחד ולחוד, להיות גוף אחד ושני גופים נפרדים.
במופע בכלים יתארחו לצד היצירה הקרנת בכורה של הוידאודאנס Expecting מאת היוצרות ריצ'ל ארדוס ואורי לנקינסקי בשיתוף עם הצלמת אפרת מזור, והמוסיקאית נגה שלו עם שירים מתוך הEP האחרון שלה - שירים לילדה.

*האירוע מתקיים בהתאם לתו הירוק ולתקנות משרד הבריאות*

"תזמון מושלם" - מופע זוגי לבד.
פרפורמנס וקרקס חדש על חודה של שניה.
להטוטים וקסמים על חברות וגעגוע.
רצף של אתגרים ומשחקים מדודים בזמן, הגיגים פילוסופיים, סיפורים אישיים, וחשיפה של פרטים לא ידועים עד כה מההיסטוריה של הג'אגלינג.
המופע החדש של קבוצת על כל צרה שלא תבוא, בהשתתפות הלהטוטנים נמר גולן והאמן הבינלאומי חואן דוארטה מטאוס.
מופע למבוגרים שאוהבים שטויות וילדים שאוהבים תיאטרון חזותי.

*האירוע מתקיים בהתאם לתו הירוק ולתקנות משרד הבריאות*

ביצירה 'שטח הפקר' מעיין ממשיכה לעבוד עם הגוף העירום, הפעם בשיתוף עם עדי שילדן ומיכל סממה. הן משתמשות ביכולת של הגוף העירום להיות מצוי תמיד, בתוך ובין טריטוריות שונות, בעת ובעונה אחת. על ידי שימוש במנגונים תנועתיים המנוסחים היטב, הגופים שלהן יתפרקו ויתהוו מחדש, יפשטו וילבשו מנעד רחב של הקשרים תרבותיים וחברתיים, ויצברו מהויות ומשמעויות שונות. כך בתוך מסע מתמשך, הן מייצרות אוטונומיה זמנית בה נגדיר מחדש את המרחב הגופני, הנשי, הארכיטקטוני, הצלילי וההופעתי.

חוגים לכולן.ם בכלים
מפגשי תנועה חווייתיים לכל המשפחה
עלות מפגשי היכרות - 40 ש"ח

לתשלום על מפגש היכרות - https://grn.ai/NFbWWI5veDZZ

----------
מחול ותנועה לנשים
לנשים בגילאי 20 - 45, מותאם לנשים מהציבור הדתי
ימי שלישי, 20:30 - 22:00
מנחה - תמר מייזליש
עלות לחודש - 150 ש"ח
----------

תנועה להורים וילדים.ות
לגילאי 3 עד 5
ימי רביעי, 17:00 - 18:00
מנחה - דניאלה כסיף
כרטיסיה של 5 כניסות - 225 ש"ח

היצירה TWELVE עולה לאחר 12 יום אינטנסיביים ומרתקים של חזרות, באירוע שיתקיים ביום שבת ה-4.12 בכלים. היצירה עולה בהפקת כלים ובהובלת האמן פיאטרו קוואדרינו (איטליה).
פרפורמרים.ות מתחום המחול, תיאטרון ותיאטרון חזותי משתתפים.ות ולוקחות.ים חלק בתהליך היצירה של המופע, שעוסק בנושאים של חוסר שליטה והבניה של קונצנזוס קבוצתי לעומת יכולת ההכוונה של הפרט את חייו.ה.

ההשראה למופע הוא "12 המושבעים" (12 Angry Men), סרט קלאסי משנות החמישים אשר חוקר את הטכניקות של בניית קונצנזוס. עד כמה אנו אדונים להחלטות שלנו, למחשבות שלנו, למעשים שלנו? עד כמה אנו מונחים על ידי גנים, חברה, היסטוריה או ... על ידי הכוכבים?

שבת, 4.12.21, שעה 20:30
מרכז לכוריאוגרפיה 'כלים', יצחק נפחא 2 בת ים.
כרטיסים ב- https://eventbuzz.co.il/twelveshow

פרפורמרים.ות: יובל גל, הילה מלכא, עפר גרינברג, לילך הלמר, נעה יצחקי, שירז עמר, אמנון פלד, טלי ששון, אחינועם מנדלסון, דניאל פלוצקי, מגדלנה נבות.
עיצוב תאורה: איליה פלדמן.

אודות האמן:
פיאטרו קוואדרינו נולד ברומא בשנת 1987.
חבר בלהקת התיאטרון והמחול של האמן הבלגי יאן פאבר.
עבד עם אריאן מנוצ'קין, פיטר ברוק, אנג'ליקה לידל, אלכס ריגולה ועוד.
בשנת 2016 הקים את קבוצת התיאטרון שלו ״פוסט סקריפטום״, איתה הוא יוצר מופעים, הצגות וסרטים

ב-7.10 נקיים ב'כלים' אירוע פותח מתוך סדרה של אירועים שיתקיימו לאורך השנה בשם <<מחשבות על>>
'מחשבות על' היא סדרת מפגשים בה נקיים מעגלי חשיבה משותפת של קהילת המחול בינה לבין עצמה, ובינה לבין קהילות מגוונות. כל אירוע בסדרה יהיה מוקדש לנושא אחר.
אנחנו מזמינות את קהילת המחול על מגוון נציגיה לקחת חלק באירוע: רקדניות.ים, כוריאוגרפיות.ם, דרמטורגיות, מעצבי תאורה, מנהלים.ות אמנותיים.ות וכו', בואו לקחת חלק במרחב לחשיבה משותפת; מקום לחלוק מחשבות ושאלות, לקבל ולעורר השראה, להציף בעיות, לנסח דרכי פעולה, ליזום שיתופי פעולה ועוד.

האירוע הראשון בסדרה יעסוק ב'כוריאוגרפיה בקהילה'.

במסגרת האירוע נציג את פרויקט 'מבט הדדי' בשיתוף א.נשים לקויי ראייה ועיוורים.ות, פרויקט שנכנס לשנתו הרביעית ב'כלים' בהובלת הכוריאוגרפית שירי טייכר.

בנוסף, נציג את הפרויקטים החברתיים המתוכננים ב'כלים' לשנת 2021-2022.

בחלק השני של הערב נקיים 'שולחנות עגולים' לחשיבה משותפת אודות 'כוריאוגרפיה בקהילה'.

בסיום כל מפגש יעלו המשתתפים.ות נושאים למפגשים הבאים.

מתי?
7.10 יום חמישי בשעה 19:00
*שתייה חמה ומתוקים עלינו
הכניסה חינם, הרשמה לאירוע במייל: prod.kelim@gmail.com
נשמח לראותכן.ם!

מספיק מקום לכולם // מאת רביד אברבנל
קבוצה של אנשים, נשים ואיש מנסים למצוא את דרכם ביחד ולחוד.
במרחב משותף וצפוף מפרקים יחד זכרונות מן העבר, צוחקים, פושטים, מקלפים, משחקים ובונים זכרונות חדשים. כל אחד יוצק את אופיו המיוחד לתוך המרחב המשותף אותו הן מגדירים כבית.
ויש מספיק מקום לכולם.
מוסיקה מקורית: Tortoise
ביצוע - קבוצת מחול כרמלה: דניאל לנדר, עדי נאור, חיה כץ רומן, טלי ששון, יהודה דרומי, יעל אדרי, קרן גאשי, רון ברוך, שירז דגן, תמר אלמו, ניצן בן צבי, שובל ביטון.

חדר הלב // מאת נועה שילה
חדר עדין מגן ושומר על פעימות החיים והנשמת המתים.
בתוכו אנו נמצאים, חופשיים וכלואים.
מוסיקה: (James Ginzburg - On Obsidian Expanse (Subtext Recordings
GUESTS 129 – Angelo Harmsworth
ביצוע - קבוצת מחול כרמלה: דניאל לנדר, עדי נאור, חיה כץ רומן, טלי ששון, יהודה דרומי, יעל אדרי, קרן גאשי, רון ברוך, שירז דגן, תמר אלמו, ניצן בן צבי, שובל ביטון.

אותו הים // מאת רוני חדש
כוריאוגרפיה: רוני חדש
ביצוע - קבוצת מחול כרמלה: קרן גאשי
מוסיקה: Unmade by Thom Yorke
הקטע נוצר במיוחד לערב מחווה לספרו של עמוס עוז, ‘אותו הים’ בבית אביחי, 2019.

Hush // מאת רועי אסף
״אמנות היא שקר המוביל אותנו לאמת״ פבלו פיקסו.
מוזיקה: Hush little baby / Odetta
העמדה מחדש: רועי אסף ואריאל פרידמן
ביצוע - קבוצת מחול כרמלה: דניאל לנדר, עדי נאור, חיה כץ רומן, טלי ששון, יהודה דרומי, יעל אדרי, קרן גאשי, רון ברוך, שירז דגן, תמר אלמו, ניצן בן צבי, שובל

אירועי סוף השנה של התכנית לכוראוגרפיה 2019-2021

מקבץ של 3 עבודות מאת:

מיכל גרובר פרידלנדר

איה קנת

קאי אריאנה רוטשילד

אירועי סוף השנה של התכנית לכוראוגרפיה 2019-2021

מקבץ של 3 עבודות מאת:

זיוי אדירם
אורי וייל
מיכל מג

אירועי סוף השנה של התכנית לכוראוגרפיה 2019-2021

מקבץ של 3 עבודות מאת:

זיוי אדירם
אורי וייל
מיכל מג

אירועי סוף השנה של התכנית לכוראוגרפיה 2019-2021

מקבץ של 3 עבודות מאת:

אדוה ויינשטיין
נדב (נדי) יואל
יעל פינקל
Sofia Ciccone

אירועי סוף השנה של התכנית לכוראוגרפיה 2019-2021

מקבץ של 3 עבודות מאת:

אדוה ויינשטיין
נדב (נדי) יואל
יעל פינקל
Sofia Ciccone

אנחנו מזמינות אמהות לסדנת תנועה עם התינוקות שלהן; לחלל שיכיל את ההקשבה של האמא לצרכיי התינוק השונים (האכלה, שינה, משחק או כל דבר) וגם ייצר רגע (או שניים) עבור כל אחת עם עצמה, עם הגוף, הרצונות והתחושות שלה.
כדי ליצור את המרחב הזה אנחנו מזמינות ומבקשות להסתמך על השבטיות הטבועה בנו, להתכנס יחד, קהילת נשים שמעוניינות לחלוק את גידול התינוקות והתנועה שבגוף.

כל אחת מאיתנו (אפרת ומעין) עוברת חווית אמהות שונה ואחרת, אבל שתינו הרגשנו שההכרות והעבודה עם הגוף המתנועע, עוזרת לנו להתמודד עם מצבים שונים מול התינוקת ובאותו הזמן לריקוד שלנו נמזגות ״איכויות אמהיות״ שבתורן מזינות ומשנות את הריקוד.
חלק עיקרי ביצירה שלנו עוסק בפעולת ההרדמה. אנחנו מסתכלות עליה כמו כוריאוגרפיה; המקצבים השונים שיש בה, האיכויות התנועתיות, הקומפוזיציה בחלל, הקולות שבוקעים, הרגשות שצפים.

בסדנה נרקוד בהשראת ההרדמה. כל אחת מתוך החוויה האישית והפרטית שלה. נשים לב למה ייחודי ומה משותף, ונבדוק מה בפעולת ההרדמה יכול להפוך לריקוד ומה בריקוד יכול להדהד חזרה להרדמה, מתוך תקווה ורצון שהתנסות כזו תזמין תנועה, סבלנות ונשימה.

משך: שעה וחצי

19:00 Wet Cradle בכורה, 35 דק
מאת מאיה דיקשטיין

19:30 מתבוששות בכורה, 30 דק
מאת ובביצוע מעיין חורש ואפרת לוי

20:30 בנות ערביים סרט, 15 דק
מאת קימ טייטלבאום

21:00 ריקוד לירח בכורה, 60 דק
מאת שקד מוכיח

19:00 פרוייקט כלי עבודה: 'פעימות' חזרה פתוחה 40 דק

20:30 בנות ערביים סרט, 15 דק
מאת קימ טייטלבאום

20:30 התעלפויות חלק ראשון , 30 דק
עבודה בתהליך מאת נינה טראוב

21:00 בנות ערביים סרט, 15 דק
מאת קימ טייטלבאום

21:30 רַפְּסוֹדיה מיוּטְרוּס בכורה, 25 דק
מאת אנאבל דביר

20:00 התעלפויות חלק ראשון , 30 דק
עבודה בתהליך מאת נינה טראוב

20:30 הרמת כוסית

21:00 ריקוד לירח בכורה, 60 דק
מאת שקד מוכיח

הטיפול

תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, קרבה אינטימית ומופע קרוב לצופים. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו/או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי. החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים. כל אלה מציעים מימד אסטטי המאפשר שחרור ממעצורים שיש לנו במגע עם אדם אחר כלשהוא וקשר אל הגוף הפיסי שלנו.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים: 'חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.' 'הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?'

הריקוד

העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.

הטיפול

תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, קרבה אינטימית ומופע קרוב לצופים. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו/או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי. החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים. כל אלה מציעים מימד אסטטי המאפשר שחרור ממעצורים שיש לנו במגע עם אדם אחר כלשהוא וקשר אל הגוף הפיסי שלנו.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים: 'חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.' 'הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?'

הריקוד

העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.

״שימי ידך בידי, אני שלך ואת שלי״
מתוך חווית האמהות אנחנו מביטות על שינוים בגוף ובזמן. הנסיון להספיק ולבצע פעולות שנועד להשתבש, זכרון תחושות חופש, התשוקה להסיר עכבות, והרצון להתמך ולהתערסל; דרכן ובאמצעותן אנחנו מחפשות מרחב בו הזמן מושהה ומותר לנו להתמהמה.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

רב-פנים תלוי בחוטים, נטווה על ידי יצורים אנושיים ולא אנושיים, כאשר הם מוצאים את דרכיהם בסבך מערכות היחסים
.אשר בהן הם קלועים.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

מילים מתמצקות במוח ונתקעות בגרון. במוח הן שורצות בביצת אלם אלימות גולמית, שממנה רובן לא תמלטנה. הן רבות זו עם זו, משסעות, ומטפסות זו על זו, נואשות לבקוע אל צינת התודעה לפרק זמן ממושך דיו, כך שתוכלנה להתגבש לכדיי צורה. משפט הצלה. בּה בעת מתמצקות המילים בגרון ומתנגחות בחזרה במוח. לרוב באותו אחד. לעיתים עושות שריר ופולשות למוחות הקרובים, למוחות שחוברים. חברה, אם כן, קורה בין גרון לגרון

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

מילים מתמצקות במוח ונתקעות בגרון. במוח הן שורצות בביצת אלם אלימות גולמית, שממנה רובן לא תמלטנה. הן רבות זו עם זו, משסעות, ומטפסות זו על זו, נואשות לבקוע אל צינת התודעה לפרק זמן ממושך דיו, כך שתוכלנה להתגבש לכדיי צורה. משפט הצלה. בּה בעת מתמצקות המילים בגרון ומתנגחות בחזרה במוח. לרוב באותו אחד. לעיתים עושות שריר ופולשות למוחות הקרובים, למוחות שחוברים. חברה, אם כן, קורה בין גרון לגרון

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

מילים מתמצקות במוח ונתקעות בגרון. במוח הן שורצות בביצת אלם אלימות גולמית, שממנה רובן לא תמלטנה. הן רבות זו עם זו, משסעות, ומטפסות זו על זו, נואשות לבקוע אל צינת התודעה לפרק זמן ממושך דיו, כך שתוכלנה להתגבש לכדיי צורה. משפט הצלה. בּה בעת מתמצקות המילים בגרון ומתנגחות בחזרה במוח. לרוב באותו אחד. לעיתים עושות שריר ופולשות למוחות הקרובים, למוחות שחוברים. חברה, אם כן, קורה בין גרון לגרון

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

הביוגרפיות מיצו את עצמן
לא יכולנו לדבר באותה שפה
וגם לא רצינו
אז רקדנו
הפרטים החשובים נשארו באוטו, בדרך
הדעות דהו
והתפנה מקום ללא-חשוב
ללא-מודע

שלושה פרקי מחווה לתחושת המשותף

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

בדמיון פראי, פנטזיות על התקיימות שאין בה מאמץ, שרצים למרחקים ומרגישים רק את הרוח.
חלומות על מקום שמלא בפרטים אבל הוא שממה.
געגוע לירוק של מרחבים פתוחים, של עומק הרים וריחות של מים ועצים.
של מה שאף פעם לא הצלחתי לרצות באמת. משהו שאף פעם לא הצלחתי שיהיה לי.
להתעלף ולתת לעצמי לחיות על המים.
להצליח לדבר במשפטים ארוכים. ללכת רחוק בלי לחפש לאן זה. לשחרר את הלסת שלי. לנשום אוויר קר. להסתפק. כמו הר כמו ים כמו עץ.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

בדמיון פראי, פנטזיות על התקיימות שאין בה מאמץ, שרצים למרחקים ומרגישים רק את הרוח.
חלומות על מקום שמלא בפרטים אבל הוא שממה.
געגוע לירוק של מרחבים פתוחים, של עומק הרים וריחות של מים ועצים.
של מה שאף פעם לא הצלחתי לרצות באמת. משהו שאף פעם לא הצלחתי שיהיה לי.
להתעלף ולתת לעצמי לחיות על המים.
להצליח לדבר במשפטים ארוכים. ללכת רחוק בלי לחפש לאן זה. לשחרר את הלסת שלי. לנשום אוויר קר. להסתפק. כמו הר כמו ים כמו עץ.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

"מסתבר "שבחרתי" ביחסים פולי אמורים עם בית..."

תחושת אי-המציאות הקיימת במהלכיהם של התקפים פיזיים אגניים מולידה את עולם הסאונדסקייפ הבא שלי. אני מלחינה את נופי הקול המופיעים כמרגוע לנוודות המאולצת של איברי - הגירתם הכרונית של חלקי גופי הפנימיים. המרחב הבימתי יתחקה אחר אותו מנגנון פתולוגי המאכלס את גופי הממשי - יצירת חלל בית חדש תוך כדי חילול ה"שלמות" של הבית השורשי המקורי; חלחול בין דבר לחלל המקיף אותו והחלחלה הנלווית לפעולת החילול וההשמדה של גבולות נחוצים-הכרחיים. כרוניות פיזיולוגית היא שתפעיל ותקפיא מרחב פואטי של סאונד ותנועה. האם מחוליו של הגוף הויסרלי יוכלו להנכיח את מופעו של החיצוני? מהי "מכונת הסאונד" של הריקוד הזה?

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

״שימי ידך בידי, אני שלך ואת שלי״
מתוך חווית האמהות אנחנו מביטות על שינוים בגוף ובזמן. הנסיון להספיק ולבצע פעולות שנועד להשתבש, זכרון תחושות חופש, התשוקה להסיר עכבות, והרצון להתמך ולהתערסל; דרכן ובאמצעותן אנחנו מחפשות מרחב בו הזמן מושהה ומותר לנו להתמהמה.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

הביוגרפיות מיצו את עצמן
לא יכולנו לדבר באותה שפה
וגם לא רצינו
אז רקדנו
הפרטים החשובים נשארו באוטו, בדרך
הדעות דהו
והתפנה מקום ללא-חשוב
ללא-מודע

שלושה פרקי מחווה לתחושת המשותף

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

BE BEATING is the third event in a trilogy of research workshops that had begun in 2018 at Kelim.
The trilogy: Tools for Work, Second Beat & Be Beating.
‘Be Beating’ wishes to allow the spectators a glimpse into a rehearsal- performance, in which we allow our search for a joined performative language to be accessible to the public. The participants are- eleven adults with intellectual disability, Kim and Moran- Choreographers, Yuval Gal assistant and dancer and Baruch Haver a guide in AKIM.
In this space different themes manifest and disappear. We invite the audience to take part in this ongoing process.

מקומות הישיבה אינם מסומנים
הישיבה הינה על הכסאות ועל הרצפה

הוראות הרכבה | ניר וידן
"...אני מתחיל להבין עד כמה אני שונא להגיע. להיות בדרך זו תמיד הקלה. יעד הוא מוות עבורי. אם הייתי מגלה דרך להימצא לנצח במעבר, בלא-מחובר והלא-מוכר, הייתי נשאר במצב של חופש תמידי." (דיוויד וויינרוביץ', 'Close to the Knives')

ביקשתי מהגוף שלי להיפרד מהמילים, מהאיסורים, משכבות התרבות המצטברות העושות בו כבשלהן.
ביקשתי ממנו להמיר את הכוחות המארגנים בחשקים פורעי סדר במרחב ובזמן. בין הבשרי למופשט, דרך מחזורים של פירוק והרכבה מחדש, ביקשתי למצוא בתוכי מישורים חדשים.
העבודה "הוראות הרכבה" היא נתיב מילוט של רקדן יחיד מגופו התרבותי-פוליטי, אל עבר החירות שבלא-מאורגן.

רוני חדש|Body #1

"And so their limbs have merged into a solid unity, there were no more two creatures - but their doubled-nature, neither a woman nor a man, is neither this, nor that; but nevertheless, this and that it is.“ Metamorphoses, Book IV by Ovid

*בארוע יוקרנו גם שתי עבודות וידאו:

NO-body
כוריאוגרפיה וביצוע: רוני חדש
צילום אינסטליישן מפסטיבל 'Unfolding Kafka' בבנקוק, 2017

One Room Flat
קונצפט, צילום ועריכה: יאיר מיוחס
כוריאוגרפיה וביצוע: ניר וידן
יעוץ אמנותי: ארי טפרברג

הוראות הרכבה | ניר וידן
"...אני מתחיל להבין עד כמה אני שונא להגיע. להיות בדרך זו תמיד הקלה. יעד הוא מוות עבורי. אם הייתי מגלה דרך להימצא לנצח במעבר, בלא-מחובר והלא-מוכר, הייתי נשאר במצב של חופש תמידי." (דיוויד וויינרוביץ', 'Close to the Knives')

ביקשתי מהגוף שלי להיפרד מהמילים, מהאיסורים, משכבות התרבות המצטברות העושות בו כבשלהן.
ביקשתי ממנו להמיר את הכוחות המארגנים בחשקים פורעי סדר במרחב ובזמן. בין הבשרי למופשט, דרך מחזורים של פירוק והרכבה מחדש, ביקשתי למצוא בתוכי מישורים חדשים.
העבודה "הוראות הרכבה" היא נתיב מילוט של רקדן יחיד מגופו התרבותי-פוליטי, אל עבר החירות שבלא-מאורגן.

רוני חדש|Body #1

"And so their limbs have merged into a solid unity, there were no more two creatures - but their doubled-nature, neither a woman nor a man, is neither this, nor that; but nevertheless, this and that it is.“ Metamorphoses, Book IV by Ovid

*בארוע יוקרנו גם שתי עבודות וידאו:

NO-body
כוריאוגרפיה וביצוע: רוני חדש
צילום אינסטליישן מפסטיבל 'Unfolding Kafka' בבנקוק, 2017

One Room Flat
קונצפט, צילום ועריכה: יאיר מיוחס
כוריאוגרפיה וביצוע: ניר וידן
יעוץ אמנותי: ארי טפרברג

תכנית RE-SEARCH להכשרת רקדנים יוצרים ||
ניהול אמנותי: אור מרין | ניהול אמנותי משותף: אורן נחום | הפקה: שמרית גולן כהן | ניהול חזרות: ענבר בוכבינדר/ רותם גרינברג |
רקדנים (לפי סדר א-ב): אידן ליבר, אלה פולק, אלינה ז'וטובסקי , אפרת לייבנזון, ירדן חלפי, מיכל זולברג, מיתר אריאלי, נוי חבר, נשמה בייזר, עומרי לאור, ענבר בוכבינדר, רותם גרינברג, תמר לוי | צילום:אלי כץ

שישים שניות // מאיה ברינר בשיתוף רקדני הקבוצה
בדיקה פירוק והרכבה מחדש של דקה אחת.
חקירה רגשית ותנועתית של העצמי ושל הקבוצה דרך מושג הזמן.

חלקים // גיל קרר
אל מגבלות החומר ומתוכן: היצירה מציגה מסע אישי של התמודדות עם תחושת כובד וקושי בלתי מפוענח, אל מול כמיהה לתחושות של חיבור והתעלות.

הגלים // נועה שילה בשיתוף רקדני הקבוצה
"ולפתע פתאום
ממרומי התכלת
נגלתה לפניה
שממה רגומת אבנים" / לאה גולדברג

עשר מתוך עשר // גלעד ירושלמי - בכורה

העבודה התאפשרה בזכות תמיכת אתו״ס, הסדנה למחול עכשווי בחיפה, עדה אורני, פנינית אתרוג, אלון קרניאל, איריס ברסלב, נעה דר, גיל קרר, עידן כהן, גלעד ירושלמי, מאיה ברינר, דפנה יוסף ועדי רביב.

20:30 – ציאנה וריאנה | מרב דגן וסתיו מרין (בכורה)
21:30 – הוראות הרכבה| ניר וידן (בכורה)
שני גפרורים ברוח | זרה פרוץ׳ (בלגיה) והדס תובל (בכורה)

התכנסנו כאן יחד כדי להפוך לגוף שהוא אינו התחלה ואינו סוף.
באנו לכאן לפעום, לברוא גוף הווה מהגופים שלא למדנו מעולם ומאלה שלא העזנו לדמיין.
אנחנו מרכיבות ומפרקות חומרי יסוד וחומרי חיים- נעות דרך הפיות העבריים שלנו וההיסטוריה של הגופים הרוקדים הנשיים שלנו.
זה חיפוש של המשך, של שותפות ותשוקה לשחרר את מה שלימדו אותנו . לנוע בין זהויות הספוגות בגוף הפרטי והייצוגי שאנו נושאות.
ובסוף הכל פעמה, שהולמת בינינו, בתוכנו, שהיתה ונשארת ואולי דרכה נצליח לרקוד עתיד.

"...אני מתחיל להבין עד כמה אני שונא להגיע. להיות בדרך זו תמיד הקלה. יעד הוא מוות עבורי. אם הייתי מגלה דרך להימצא לנצח במעבר, בלא-מחובר והלא-מוכר, הייתי נשאר במצב של חופש תמידי." (דייוויד וויינרוביץ', "Close to the Knives")

ביקשתי מהגוף שלי להיפרד מהמילים, מהאיסורים, משכבות התרבות המצטברות העושות בו כבשלהן.
ביקשתי ממנו להמיר את הכוחות המארגנים בחשקים פורעי סדר במרחב ובזמן. בין הבשרי למופשט, דרך מחזורים של פירוק והרכבה מחדש, ביקשתי למצוא בתוכי מישורים חדשים.

העבודה "הוראות הרכבה" היא נתיב מילוט של רקדן יחיד מגופו התרבותי-פוליטי, אל עבר החירות שבלא-מאורגן.

***תוכנית משותפת עם המופע שני גפרורים ברוח | זרה פרוץ׳ (בלגיה) והדס תובל

Approaching “the body as being less a thing, more a place; a site of transformation, and an axis of physical and spatial experience“
- Antony Gormley

זרה פורץ׳ והדס תובל חוקרות ביחד את היסים בין תנועה, התבוננות ותפיסה. הן מבקשות להשהות את כל הציפיות כדי להיכנס לעולם בו תנועה ושפה מייצרות תפיסה חדשה של המציאות. הגוף שלהן הופך למארג שדרך שכבותיו ותחושותיו נרקם לריקוד. ריקוד השואל ללא הרף ״עם כמה מעצמנו אנחנו רואות?״ במשך הזמן נדמה ששתי בנות האדם הופכות לאחת, כשהן מתמזגות לתזוזות של אותה הסביבה. האם אנחנו באמת יכולות את האוויר המשותף לכולנו הסובב אותנו?

**ערב משותף עם המופע "הוראות הרכבה: עבודה בתהליך | ניר וידן"

20:00 – פעימה שניה מתמשכת | מאת קימ טייטלבאום ומורן אברג'ל יצחקי וקבוצת "כלי עבודה"

21:30 – פרייה: ברד ירד על נשות המשרד | אנה זקרבסקי (בכורה)

If I Wear | אגניישקה שטרצינסקה ומרתה קוסייראדזקה (פולין) (בכורה)

מורן: ניסוי חברתי/ מיקרוקוסמוס פוליטי - החברה מאורגנת והפרטים הנמצאים בה.
קימ: גוף מופיע, גוף מופיע (appears) עם היסטוריה, גוף המופיע זמן, גוף מחשבות.
מורן: מה הם חוקים בתוך עבודת מופע? האם נוכל להבין תוך כדי?
קימ: מהו איתגור מנטלי התפתחותי, שמחה ילדית, ריצוי, תמימות, אמון?
מורן: כמה נעים להיות במקום ה׳נכון' בזמן הנכון..

כלי עבודה הוא מסגרת ליצירה משותפת של יוצרי מחול וקבוצה של בוגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית. תהליך היצירה חותר לגיבוש פרקטיקת עבודה ייחודית למטפלים בתנועה וליוצרי תנועה ומחול לעבודה עם בעלי מוגבלויות שכליות, פרקטיקה המאפשרת להם להביע את קולם ואת מבע גופם הייחודיים דרך שפת הבמה והמחול.
הפעימה הנוכחית ממשיכה לחקור את האופן בו הגוף מכיל את זהות האדם ומבקשת להגדיר את הבמה כמקום בו ניתן להיצפות בלי טאבו.
מה שהתחיל כפרויקט לשכלול יכולת וחקר גופני הפך לכיס של עשייה שבו אנו מזמינים לקחת חלק באמצעות צפייה. שבוחר לשאול מהי עבודה קהילתית ויותר מזה מהי עבודת מחול קהילתית.

פרייה היא גם מופע, גם אלה וגם אהובתי הראשונה. פרייה היא מיתולוגיה פרועה ועדינה, מוצר צריכה. קנית כרטיס? זאת לא בדיחה!

''If I Wear' הינו מופע מחול שחוקר את שאלת הזהות הויזואלית והקינטית.
שתי רקדניות.
שני גופים מסתתרים מתחת למדים פוסטמודרניים
שני זהויות תלאים
מתמשך
אבסטראקטי
חוסר סדר
בלתי נראה
בינארי
מבט
נסתר
כוח
על הקו
שרטוט/עקבה
מחיקה
מתחת ומעל

***ערב משותף עם המופע "פרייה" | אנה זקרבסקי

המופע "מה שעיני רואות" מהווה נקודת ציון בפרויקט האומנותי-קהילתי "מבט הדדי" הנערך בשנה האחרונה במרכז רב שירותים לעיוור- תל-אביב. הפרויקט מפגיש רקדנים ולקויי ראיה לתהליך יצירה וחקירה משותף. המופע מניח חוויות ותובנות תנועתיות ומחשבתיות שעלו במסגרת המפגש ובהשראתו.
רוב חברי הקבוצה איבדו את ראייתם בהיותם אנשים בוגרים. שאלנו יחד מה אבד ומה השתנה ב"ראיה" שלהם ובהם כאשר היא אבדה. דרך חיבור לגוף, ניסינו לגלות כיצד פעולות של גישוש, חישה דרך מגע, התמצאות במרחב ואפילו התנגשות יכולות להפוך לכר יצירתי ומקום לביטוי.
המופע מונגש לאוכלוסיית לקויי הראיה והעיוורים באמצעות אזניות ומנגישה המתארת את המופע בזמן התרחשותו. זהו מופע המחול הראשון המונגש לעיוורים. ההנגשה פתוחה גם לקהל הרחב המעוניין להתנסות.

מרכז כלים פועלות מתוך עניין במעורבות ותרומה של יוצרים לסביבה, ותופס יוצרים\ות עכשוויים כמחנכים\ות ומובילים\ות בסביבה בה הם פועלים. כמו כן אנו תופסות תנועה וכוריאוגרפיה כפרקטיקות שימושיות, המאפשרות לכל אדם להביע את עצמו ולהנכיח את גופו. כל גוף. כך מתווספים מרחבים חדשים בהם נבחנות מחדש ההיררכיות המוכרות של המרכזי והפריפריאלי, הנראה והמודר. המופע הוא חלק מפרויקט קהילה עם 'כלים'.

13:00 – אפקט הים / הצעות למרחב עירוני | דניאל שופרא (בכורה)
14:00 – שטח הפקר | מעין כהן מרציאנו (בכורה)
*מופע בעירום מלא
**מופע משך של כשעתיים

באפקט הים אנו מציעות הצעה מרחבית המבוססת על זכרונות שהיו חלק בהיסטוריה העירונית, אך לא נכנסו לקאנון העירוני. למול המונומנט או הפסל העשוי מחומרים נצחיים, הצבת הזכרונות נעשית באמצעים פרפורמטיביים נדיפים של גוף, תנועה וקול. בהצבת נרטיבים של נשים החיות בעיר בזמן הווה אנו מציעות קריאה חדשה של המרחב העירוני: בהצבת הזכרון הסובייקטיבי והאישי במרחב המשותף, אנו שואפות לייצר אינטימיות עם העיר ומשרטטות מרחב עירוני מרובד של מה היה, ומציע אפשרות של מה יכול להיות.

ביצירה 'שטח הפקר' אני ממשיכה לעבוד עם הגוף העירום, הפעם בשיתוף עם עדי שילדן ומיכל סממה. אנו משתמשות ביכולת של הגוף העירום להיות מצוי תמיד, בתוך ובין טריטוריות שונות, בעת ובעונה אחת. על ידי שימוש במנגונים תנועתיים המנוסחים היטב, הגופים שלנו יתפרקו ויתהוו מחדש, יפשטו וילבשו מנעד רחב של הקשרים תרבותיים וחברתיים, ויצברו מהויות ומשמעויות שונות. כך בתוך מסע מתמשך, נייצר אוטונומיה זמנית בה נגדיר מחדש את המרחב הגופני, הנשי, הארכיטקטוני, הצלילי וההופעתי.

*המופע הינו מופע משך של כשעתיים וחצי
**המופע בעירום מלא

17:00 – סיפורי סבתא בילבי: מופע לנוער בהשראת סיפורי בילבי המוכרים והאהובים | אורלי אלמי (בכורה)
====
20:00 – ציאנה וריאנה | מרב דגן וסתיו מרין (בכורה)
21:30 – מרקם – מרחב : תהליכים של יצירה מתמדת| ענת שמגר ודן וינשטין (בכורה)

'סיפורי סבתא בילבי' הוא מופע פמיניסטי-קווירי לנוער בהשראת סיפורי בילבי המוכרים והאהובים. המופע המיועד לנערות ולנערים בגילאי 9-13, גיל המעבר לבגרות, ולהורים שלהןם. המחול מציע תפיסה מרחיבה של פמיניזם של הגוף בדיוק בעת שנערות ונערים חוות שינויים מרחיקי לכת בגופןם. מתוך התבוננות בהיצע הדימויים הקיים בחברה על בנים, בנות, כח ומגדר, אנו מציעות עולם בו אנו עושות מקום לנערות חזקות, עצמתיות, שמרימות סוסים בכל מיני דרכים, וגם לחבריהם.
דרך המחול, המופע מציע עולם בו נערות תחושנה שהן יכולות להיות גם וגם- גם טומי וגם אניקה, גם לשחק כדורגל וגם לרקוד בלט, גם בילבי הילדה וגם סבתא שמסתכלת לאחור על הבילבי שהיתה. מתוך אותה מחשבה של ריבוי אפשרויות, משולבים במופע עולמות מחוליים מגוונים כגון בלט קלאסי, ריקודי עמים והיפהופ, תוך שילובם בצורות שונות באופן לא שיגרתי. לצד המחול, היצירה כוללת תחומי אמנות נוספים המובנים באופן אורגני במופע: אפית ואכילת עוגיות, דראג, ונגינה חיה.
את המופע יוצרת אורלי אלמי, כוריאוגרפית עצמאית ומאלתרת היוצרת כבר שנים בארץ ובחו"ל מופעים המשלבים מחול ואוכל למבוגרותים, תוך הרחבת התפיסה הפמיניסטית למחול ולגוף. במופע לוקחות חלק קבוצה של א~נשים חזקות, יוצרות כל אחת בתחומה, ויחד אנחנו עומלות ליצור מופע עמוק ומלא הומור.

התכנסנו כאן יחד כדי להפוך לגוף שהוא אינו התחלה ואינו סוף.
באנו לכאן לפעום, לברוא גוף הווה מהגופים שלא למדנו מעולם ומאלה שלא העזנו לדמיין.
אנחנו מרכיבות ומפרקות חומרי יסוד וחומרי חיים- נעות דרך הפיות העבריים שלנו וההיסטוריה של הגופים הרוקדים הנשיים שלנו.
זה חיפוש של המשך, של שותפות ותשוקה לשחרר את מה שלימדו אותנו . לנוע בין זהויות הספוגות בגוף הפרטי והייצוגי שאנו נושאות.
ובסוף הכל פעמה, שהולמת בינינו, בתוכנו, שהיתה ונשארת ואולי דרכה נצליח לרקוד עתיד.

תהליך היצירה נבנה על בסיס תקשורת בין יוצרים רקדנים ומוסיקאים. דרך שאלות ופעולות משותפות, אנו עוקבים ושוזרים קולות שונים ל"אחד". זו יצירת אנסמבל לקולות שווים, בו המוסיקה והמחול מוצאים שפה משותפת: הקשבה שהיא מרחב לפעולה, שיח רב קולי ודרכים להזנה הדדית - מאפשרים פלטפורמה להתרחשות יצירתית, מובנית ופתוחה - למה שנובע מתוכה.
ענת שמגר ודן וינשטיין שיתפו פעולה ביצירות "רווחים" (2013) "קורות" (2014) "נופים חצויים" (2017) ו"טריו" (2018). בארנבת מרץ 2020 מעלים עבודה חדשה עם האנסמבל. העניין בשיתוף פעולה כפרקטיקה של דיאלוג בין שפות שונות - אך שוות - מאפשר למושגים משני התחומים להפרות זה את זה. במעשה המשותף המדיות הן מקור ואובייקט לחקירה. הן קיימות בזכות נוכחותן, ומעבר לנוכחותן, בכלי, באמן, בקהל ובחלל. תפיסת משימתם כאמנים היא לאפשר למדיות מופע, לפרוץ את המרחב האמנותי ולתת לאמן המופיע יכולת להביא לידי ביטוי צליל או תנועה המבטאים מהות גדולה ממנו.

רקדני גופאני – פרוייקט מחול משולב, עם יכולות פיזיות שונות, נפגשים אחת לשבועיים בשלוש השנים האחרונות. שגרת העבודה והקשר האישי הנוצר מאפשר חקירה פיזית תנועתית וחיפוש יצירתי- אמנותי משותף המבוסס על המפגש בינהם.
הרקדנים השונים ביכולתם הפיזית נפגשים בסטודיו סביב אהבתם למחול ולבמה ,אותה הם חולקים, ללא התנצלות. יחד הם יוצרים שפה חדשה הנותנת מקום לשוני ,מנרמלת את הפערים וחושפת את הויזואליה המיוחדת המתקיימת בגופים המגוונים ומגדירה חוקים חדשים של אסתטיקה צורניות וחזותיות. טכניקת הקונטקנט אמפרוביזציה המבוססת על מגע והקשבה מתחדדת כאשר השילוב מתקיים ומחייב נתיב של תקשורת בלתי מילולית השולחת את המשתתפים לחיבור אל האחר ,רגישות אל הסביבה ובעיקר אל עצמם.
אצלנו אין מתנדבים או עוזרים או חונכים. כל אחד שווה ערך לחברו הרקדן ובלעדיו הדבר אינו יכול להתקיים.

גוף שלישי הוא מפגש אנושי וטבעי המציע מפגש פיזי מרתק וכנה המאפשר לשני גופים ליצור יחד גוף חדש , גוף שלישי.

באפקט הים אנו מציעות הצעה מרחבית המבוססת על זכרונות שהיו חלק בהיסטוריה העירונית, אך לא נכנסו לקאנון העירוני. למול המונומנט או הפסל העשוי מחומרים נצחיים, הצבת הזכרונות נעשית באמצעים פרפורמטיביים נדיפים של גוף, תנועה וקול. בהצבת נרטיבים של נשים החיות בעיר בזמן הווה אנו מציעות קריאה חדשה של המרחב העירוני: בהצבת הזכרון הסובייקטיבי והאישי במרחב המשותף, אנו שואפות לייצר אינטימיות עם העיר ומשרטטות מרחב עירוני מרובד של מה היה, ומציע אפשרות של מה יכול להיות.

ביצירה 'שטח הפקר' אני ממשיכה לעבוד עם הגוף העירום, הפעם בשיתוף עם עדי שילדן ומיכל סממה. אנו משתמשות ביכולת של הגוף העירום להיות מצוי תמיד, בתוך ובין טריטוריות שונות, בעת ובעונה אחת. על ידי שימוש במנגונים תנועתיים המנוסחים היטב, הגופים שלנו יתפרקו ויתהוו מחדש, יפשטו וילבשו מנעד רחב של הקשרים תרבותיים וחברתיים, ויצברו מהויות ומשמעויות שונות. כך בתוך מסע מתמשך, נייצר אוטונומיה זמנית בה נגדיר מחדש את המרחב הגופני, הנשי, הארכיטקטוני, הצלילי וההופעתי.

*המופע הינו מופע משך של כשעתיים וחצי
**המופע בעירום מלא

ביצירה 'שטח הפקר' אני ממשיכה לעבוד עם הגוף העירום, הפעם בשיתוף עם עדי שילדן ומיכל סממה. אנו משתמשות ביכולת של הגוף העירום להיות מצוי תמיד, בתוך ובין טריטוריות שונות, בעת ובעונה אחת. על ידי שימוש במנגונים תנועתיים המנוסחים היטב, הגופים שלנו יתפרקו ויתהוו מחדש, יפשטו וילבשו מנעד רחב של הקשרים תרבותיים וחברתיים, ויצברו מהויות ומשמעויות שונות. כך בתוך מסע מתמשך, נייצר אוטונומיה זמנית בה נגדיר מחדש את המרחב הגופני, הנשי, הארכיטקטוני, הצלילי וההופעתי.

*המופע הינו מופע משך של כשעתיים וחצי
**המופע בעירום מלא

היצירה משתמשת בחזות הגברית של שלושת הרקדנים ומנסה למתוח את גבולות המגדר שלהם, לתחום מחדש את המקסימום הגברי והנשי הנורמטיבי והמקובל שבהם.
היצירה בוחנת ומקפלת את ה-טבעי אל ה- עשוי על ידי איתגור של הכוחניות, האלימות, העדינות, המיניות והיצריות שבהם. היא בודקת את חווית המבט המגדיר שלנו על גברים והגבורה המצופה מהם ומניחה את האמיץ והגיבור בראש כל חשיבות אך תוכן הגבורה ריק ומנותק מהקשר. היצירה חושפת יצורים אנדרוגיניים שלא יודעים מה התפקיד שעליהם למלא ואם זאת דבקים במטרתם הארעית להיות – גברים גיבורים.
היצירה התאפשרה תודות לתמיכת מנהל תרבות, עמותת הכוריאוגרפים, מרכז RE-SEARCH, בית הספר לאמנויות הבוסתן בנתניה ורני מדיין.

***המופע כולל חלקים בעירום מלא

היצירה משתמשת בחזות הגברית של שלושת הרקדנים ומנסה למתוח את גבולות המגדר שלהם, לתחום מחדש את המקסימום הגברי והנשי הנורמטיבי והמקובל שבהם.
היצירה בוחנת ומקפלת את ה-טבעי אל ה- עשוי על ידי איתגור של הכוחניות, האלימות, העדינות, המיניות והיצריות שבהם. היא בודקת את חווית המבט המגדיר שלנו על גברים והגבורה המצופה מהם ומניחה את האמיץ והגיבור בראש כל חשיבות אך תוכן הגבורה ריק ומנותק מהקשר. היצירה חושפת יצורים אנדרוגיניים שלא יודעים מה התפקיד שעליהם למלא ואם זאת דבקים במטרתם הארעית להיות – גברים גיבורים.
היצירה התאפשרה תודות לתמיכת מנהל תרבות, עמותת הכוריאוגרפים, מרכז RE-SEARCH, בית הספר לאמנויות הבוסתן בנתניה ורני מדיין.

***המופע כולל חלקים בעירום מלא

הסולו 50/50 עובד על ביטויים רגשיים קיצוניים ומרהיבים כפרקטיקה גופנית ולא דרך מוטיבציה פסיכולוגית. תנועה המונעת מסיטואציות המקודדות בבירור, כמו מופע רוק, אופרה או קירקס עוברת עיבוד עד שמקבלת ביטוי רגשי מעוות. זה נראה כמו אפקט (affect) ולאו דווקא כמו רגש, אלא שאף אחד לא באמת יודע איך אפקט נראה.

למרות שמניפסטים שייכים לעבר – הנה בא עוד אחד

מניפסט הכן

כן להגדרה מחודשת של וירטואוזיות

כן להמשגה של ניסיון, אפקט וחושיות

כן לתרגול מטריאלי/גופני

כן להשקעה במבצע ובצופה

כן לביטוי רגשי

כן לעודפות

כן ל״המצאה״ (גם אם אינה אפשרית)

כן לביטוי רגשי ללא שם, מפוענח ומקודד

כן ללא מוכר, ללא דומה

כן ללא הגיוני

כן לעקרונות מארגנים ולא למערכות לוגיות מקובעות

כן להעברת ה״רעיון הבהיר״ מאחורי הפרפורמנס של

כן למתודולוגיה ותהליכים סדורים

כן לחיות

כן לסגנון כתוצאה מתהליכים סדורים ולהצעה ייחודית

כן למורכבות

עודפות, עירום, אורגיה של ארוטיות, הנאה פולחנית, קהל משתתף ומעורבות פוליטית, כולם ביטויים של האוטופיה המינית הייחודית לתרבות הנגד והמופע הניסיוני של שנות השישים. הסיור המודרך הזה דרך ארכיון של מופעים מיניים משמש את מטה אינגוורטסן כפילטר במחקר שלה על נושאים מיניים לא פתורים היום. גופה הופך לשדה המחקר הניסיוני עצמו בזמן שסיטואציות מסתוריות צצות בסביבה שמקיפה אותה. 69 positions unplugged (חלק 1) הוא מקטע מתוך הגרסה המקורית של המופע "69 positions״, הוא מוביל את הקהל דרך חלל עם טקסטים, סרטים ודימויים, למקום שבו זיכרונות של מופעים מתעוררים לחיים בשביל ליצור חיבור בין מרחב פרטי למרחב ציבורי.

69 positions unplugged (חלק 1) הוא מופע–הרצאה הכולל את 45 הדקות הראשונות מהמופע המלא ״69 positions״ שאורכו שעה ו 50 דקות. במהלך 45 הדקות של המופע, מטה מתארת ומבצעת רגעים תמציתיים משנות השישים הקשורים לשאלות בנושא עירום והקשר שלו למחאה, מלחמה ומבנים חברתיים. אחרי ההרצאה מטה תקיים שיחה עם הקהל (15-30 דקות) על המופע המלא הכוללת פרספקטיבה עכשווית יותר על נושאים לא פתורים הקשורים במיניות.

משך: 45 דקות + 15-30 דקות שיחה עם מטה איגוורטסן

<<< אביתר / סעיד >>>
בעבודתה החדשה,  יצירת סולו לאביתר סעיד, שירה אביתר ממשיכה לעסוק באופן שבו גופי ידע תרבותיים מגולמים בגוף. היצירה משרטטת נוף תרבותי אישי: תנועות, מחולות, מקצבים, מחוות, ערכים ודרכי מחשבה ותקשורת שיחד מרכיבים שפה שתורגלה בבית. עם היציאה למרחב הציבורי, שפה זו הפכה מזוהה, מסמנת, "אחרת". על הבמה, סעיד מהגר בביתו, פורם ושוזר מחדש זיכרונות גופניים, גופי ידע, תחושות ורגשות, וחוגג את האפשרות לקיים גוף עצמאי בהווה.
כוריאוגרפיה: שירה אביתר | רקדן יוצר: אביתר סעיד
העבודה עלתה בטרום בכורה בפסטיבל צולן ובבכורה בפסטיבל 'בין שמיים לארץ' בליווי אומנותי של יסמין גודר. העבודה נהנתה משהות אמן במרכז 'כלים' ומרזדנסי ב'טייץ- ברית מחול ומחשבה' ובSEAD אוסטריה, בתמיכת מפעל הפיס.

חֶבְלֵי פְּרֵידָה

"...הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים..." (בראשית ג טז)

"חבלי פרידה" הוא דואט, הבוחן את השבר הראשון בחיינו - הפרידה מן האחדות של אם ועובר, שבר המלווה אותנו כל חיינו, בדרך להבנה כי ה"אחד" הזה לעולם לא ישוב עוד. ביצירה, ילד-גבר ואמא-אשה, נעים בין תפקידם כאם מכילה אוהבת וילד הזקוק לה תמידית, לבין היותם ישויות נפרדות, עם רצונות, הבנות ומחשבות שאינן תלויות אחת בשנייה.

בהשתתפות: רננה וגלעד ירושלמי | ליווי אמנותי: ענת כץ וארז מעיין שלו

היצירה עלתה בבכורה במסגרת פסטיבל אינטימדאנס 2018 - תיאטרון תמונע

אֲדָמָה (נקבה)

"...בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה…" (בראשית ג יט)

בימי ראשית הציונות היחס אל אדמת פלשתינה היה כאל נקבה שיש לגאול. הגברים הציונים ביקשו לייצר "יהודי חדש" ודרשו לסגל לעצמם תכונות זכריות, "ערביות", "מכביות" תוך שנטלו מעליהם כל סממן נשי. על הבמה זוג גברים מתמסר באופן מוחלט לדימויים אלו ומנסה לכבוש את הקרקע. היצירה בוחנת את המחיר ואת הרווח שבהתמסרות הטוטאלית אל דימויים גבריים אלו ומציעה אלטרנטיבות לאיכויות אחרות כמו חמלה, הכלה ורוך - שיכול האדם לשאוב מן האדמה.

בהשתתפות: תומר גיאת וגלעד ירושלמי | ליווי אמנותי: סהר עזימי

היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל זירת מחול 2017 בבית הנסן, ירושלים.

הטיפול
תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, שותפות וקרבה ומופע אינטימי. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו\או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי.
החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים, מציעים מימד אסטטי של שחרור ממעצורים של מגע וקשר אל הגוף הפיסי.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים:
חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.
הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?

הריקוד
העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.
מוסיקה: סוויטה לצ'לו מס 1 מאת יוהאן סבסטיאן באך. ביצוע: pieter wispelwey

הטיפול
תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, שותפות וקרבה ומופע אינטימי. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו\או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי.
החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים, מציעים מימד אסטטי של שחרור ממעצורים של מגע וקשר אל הגוף הפיסי.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים:
חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.
הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?

הריקוד
העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.
מוסיקה: סוויטה לצ'לו מס 1 מאת יוהאן סבסטיאן באך. ביצוע: pieter wispelwey

נון טרופו הוא מופע לילדים במזג אויר סוער ובסופה. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.
גיא גוטמן, עד 2017 מנהל ביה״ס לתיאטרון חזותי וכיום מנהל מקלט 209. זוהי יצירה בינתחומית ללא מילים המזמינה את הילדים והמבוגרים שאיתם להפוך לשעה קלה לקהילה אחת ומשותפת.

מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 6

א.ו.ס.ל.ו היא עבודה בינתחומית היסטורית בשלג ובסופה. כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת פרטיטורה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה. גיא גוטמן, עד 2017 מנהל ביה״ס לתיאטרון חזותי וכיום מנהל מקלט 209.

כנס 'גוף בזמן'- במה לנשים בגיל השלישי , מורכב מפאנל ומיצירות סולו במחול.

18:00-19:00 פאנל בהנחיית ענת דניאלי ובהשתתפות גלית ליס ויוצרות מסדנאות גילה. יוצגו עבודות נבחרות מתוך 'סדנאות גילה'- מסגרת לליווי תהליכי יצירה לנשים בגיל הבוגר בהנחיית גלית ליס.
משתתפות: הלינה שמשינס, בינה רנקור, תלמה דים, ציפי רם פינק, אירית טוניק, תרצה שפנאוף-מני, ורד יציב, לאה נגלר, אורנה שור , סמדר אלעד, סמדר כרמון, ליאור קריאל.

19:00-19:30 'פוגשות את הגוף' ד"ר יעל (ילי) נתיב תספר על מחקרה אודות חווית הגוף המזדקן בקרב רקדניות ישראליות מקצועיות המופיעות על הבמה. לאחר מכן היא תקיים שיחה עם ענת שמגר ומיכל שחק על ריקוד וזקנה.

BUG עוסקת בחיים של כולנו המנוקדים באירועים קטנים כגדולים, טרדות יומיומיות ואנקדוטות מזדמנות שלרוב אין אנו מקדישים להם תשומת לב. פלישה למרחב הפרטי במקומות ציבוריים, המקצב המהיר והאינטנסיבי של החיים המודרניים ועוד. ביצירה שמה דגה את הרגעים הללו תחת זכוכית מגדלת, מעצימה ומגבירה אותם דרך שפת מחול ייחודית לכדי מארג תנועתי המורכב מג'סטות רפטטיביות המשתלבות זו בזו עד כדי אובדן חושים.

נופים חצויים הוא תהליך יצירה שנבנה על בסיס תקשורת בין יוצרים מתחומים שונים שחוברים יחדיו. דרך שאלות ופעולות משותפות, ובניית "אמון" הדדי - אנו עוקבים ושוזרים קולות שונים ל"אחד". זו יצירת אנסמבל לשישה קולות שווים, בו המוסיקה והמחול מוצאים שפה משותפת, (ולא מלווים אחד את השני). הקשבה שהיא מרחב לפעולה, שיח רב קולי ודרך להזנה הדדית, המאפשרים פלטפורמה להתרחשות יצירתית, מובנית ופתוחה - למה שנובע מתוכה.

היצירה נופים חצויים עלתה לראשונה במסגרת פסטיבל ריקודי חדר בדצמבר 2017.

מופעי היצירה בתמיכת מפעל הפיס ומנהל תרבות,במסגרת עמותת הכוריאוגרפים

מה תגידו לארץ ישראל אם תפגשו אותה פנים אל פנים?
יצירת הפרפורמנס "פני שטח", מזמינה אתכם לפגוש את ארץ ישראל בדמות אישה.
לארץ יש כמה שאלות לשאול אתכם. מה יקרה כשתענו לה?

הופק בסיוע קולקטיב פנדורה ותיאטרון תמונע

ביצירה זו איילה ממשיכה לחקור כיצד תכנים פמיניסטיים יכולים להיבחן דרך עין כוריאוגרפית, והפעם היא מרחיבה את המחקר המגדרי לתוך מפגש עם שני רקדנים-גברים. מתוך נקודת המפגש בין כוריאוגרפיה ומחשבה פמינסיטית לבין שני רקדנים גברים יוצרת על הבמה 'מעבדת מגדר'. המופע מערער על נרטיבים גבריים מקומיים מקובלים ועל דואטים גבריים בתחום המחול בפרט, ומציע התבוננות מחודשת על האופן בו גברים רוקדים יחד, ורוקדים את עצמם למול קהל. היצירה נעה בין הגכחה, אמפתיה, אמביציה, הירואיות ורוך. הגוף של הרקדנים הופך לזירה עמוסה בדימויים של נשיות וגבריות, עד שהגבולות המגדריים מותשים ומטשטשים. לאורך היצירה הגוף הגברי לובש ופושט צורות נשיות וגבריות, והמגדר נהפך לתחפושת, להצעה. מתערבבים הגבולות בין אמת ושקר, אותנטיות ומלאכותיות, ייצוג וחוויה.

היצירה הופקה במסגרת פסטיבל נפגשות בשיתוף מרכז כלים, ובתמיכת מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס במסגרת עמותת הכוריאוגרפים.

וג או ווגינג הינו סגנון מחול שהתפתח בסוף שנות ה-80 בסצינת הנשפים (Ballroom) הלהטב''ית שבהארלם ארה''ב, ונרקד בעיקר על ידי מלכות דראג אפרו אמריקאיות ולטיניות וגברים הומוסקסואליים. סגנון זה לקח את השראתו מהירוגליפים מצריים ומדימויים מפורסמים מירחון האופנה ווג (Vogue) שמשם גם לקוח שמו של הסגנון. הסגנון הוצג לראשונה בסרט הקאלט על סצינה זו 'פריז בוערת' ולאחר מכן בשירה של מדונה 'Vogue'. כיום ווגינג הפך לתופעה בינלאומית הממשיכה להשתכלל ולהתעדכן.

ווגינג הוא סגנון ריקוד המפתח את זהות האדם הרוקד אותו, הווגינג מעניק אהבה, ביטחון עצמי וחופש להיות מי שאת/ה.

14:30 | TRANS(FOR)MANCE מאת איילה פרנקל (בכורה)
15:30 | סנדת הווגינג עם גסטון אוסיריס

12:00 - נופים חצויים - ענת שמגר ודן ויינשטיין
13:00 - פני השטח - נופר סלע
14:30 - TRANS(FOR)MANCE - איילה פרנקל (בכורה)
15:30 - סדנת ווגינג - גסטון אוסיריס

אמרת יש מקום
למה לא קמת מהכיסא?
אני קוראת לשחרזאדה לבוא לעזר.

העבודה נוצרה בסיוע ביה"ס למחול במכללת סמינר הקיבוצים, מרכז כלים ופסטיבל "נפגשות".

בעבודה אני בוחנת את הגוף כחומר ומנסה ללכוד את המהויות והצלילים המשנים מרקמים וצבעים, את הצורות שמתפרקות ומתארגנות מחדש ורמות שונות של אינטנסיביות שהגוף יכול לייצר. יש כאן שאיפה להביט על הקומפוננטים בעבודה כיחידים ובו- זמנית לרקום קומפוזיציה כישות הוליסטית. אני מתייחסת ליצירתו של המלחין אנטון וברן - Pieces for Orchestra Op.10 5, ובהשראתה מתבוננת על טווחי תנועה שונים ברמה פיסית וקולית: לדוגמא שקשוק ותצורה ווקלית שמגיחה ונעלמת לסירוגין.

הפרויקט נוצר במסגרת "שהות אמן" במרכז הקהילתי הערבי- יהודי, תכנית הרזידנסי "טייץ" ותכנית אמן אורח בסטודיו יסמין גודר, תכנית שהות אמן במרכז RE-SEARCH למחול ובסיוע בית הספר למחול – מכללת סמינר הקיבוצים. היצירה נהנתה מתמיכת קרן רבינוביץ לאמנויות מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

19:00 יצירות וידאו - סמינר הקיבוצים מתארח
20:00 - 'חייכת אלי פתאום' - עדי שילדן (בכורה)
21:30 - 'חתיכות' - יולי קובבסניאן (בכורה)

מערכת היחסים מתקיימת בין המשתתפים על ידי אמצעים טכנולוגיים, ככלי ראשון לחציית הגבול הקיים , מעלה קווי דמיון בין אמנים החיים במדינות מסורתיות המכילות מגוון קבוצות ,קהילות ומיעוטים, השמות דגש על חיי משפחה ומתמודדות עם מורכבות פוליטית ודתית . אלה מטשטשים את הפערים הברורים המתקיימים בין התרבויות , הדתות והמעמדות שמהם כל אחד מגיע ומאפשרים מפגש כנה ואנושי.

הטיפול
תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, שותפות וקרבה ומופע אינטימי. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו\או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי.
החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים, מציעים מימד אסטטי של שחרור ממעצורים של מגע וקשר אל הגוף הפיסי.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים:
חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.
הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?

הריקוד
העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.
מוסיקה: סוויטה לצ'לו מס 1 מאת יוהאן סבסטיאן באך. ביצוע: pieter wispelwey

הטיפול
תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, שותפות וקרבה ומופע אינטימי. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, ההעתקות וההשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ו\או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי.
החירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים, מציעים מימד אסטטי של שחרור ממעצורים של מגע וקשר אל הגוף הפיסי.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה, באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים.
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות
מילות השירים:
חזרה אל הטבע, לעולם תוליך את האדם בדרך תעתועים, רצופת ייסורים ונטולת תקוה. גם הזאב צופן בקרבו תהומות, גם הזאב הולך ומתייסר.
הן לא רציתי אלא, לנסות ולחיות את אשר ביקש לצאת מתוכי מאליו. מדוע היה הדבר קשה כל כך?

הריקוד
העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מ'הטיפול', ומוזגת אותם אל המרחבים שמלחין באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים לנשום, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
במהלך ה'ריקוד' עוברת היצירה בהדרגה מהמישור ההוריזנטלי, הקרוב לאדמה ולגוף הפיסי, אל המישור הורטיקאלי ואל הקריאה לרוח.
מוסיקה: סוויטה לצ'לו מס 1 מאת יוהאן סבסטיאן באך. ביצוע: pieter wispelwey

מערכת יחסים אינטימית בין אישה לגופה הולכת ונחשפת דרך חקירת היחסים בין: גוף - בגד - דימוי.
באמצעות פירוש מחדש של פעולות יומיומיות הקשורות בגוף, כהתלבשות התפשטות ואכילה, היצירה מעלה שאלות על גוף אסתטיקה ותרבות, אינטימיות, אובססיביות, ווירטואוזיות.

הסרה של שכבות תרבותיות השוכנות בגוף, מאפשרת לנו להזמין אל הביטוי התנועתי מימד פנימי, חייתי ומסתורי.

הכוריאוגרפיה מתמקמת במעברים שבין דימוי תנועתי אחד למשנהו. במרחב הזה, דמות הפרפורמר נמצאת בשינוי תדיר, לובשת ופושטת זהויות, והגוף מציג עצמו בקווים רכים, פגיעים, מחוספסים ומזמין את הצופה למפגש אינטימי עם עצמו.

MISSSPELLED, עבודתה החדשה של מאיה וינברג, מעלה באוב מיתולוגיה מיסטית מומצאת, בה לראשונה השכחה היא שפתה של מספרת הסיפורים. מלאכת הכישוף ומלאכת האמנות מתבררות כאחת: הבמה היא חלל העבודה, אך גם המרחב המכושף. הפרפורמנס הוא מרחב הלמידה והאיבוד, ההשבעה, הכישוף, היצירה והאבדן.

שלוש הפרפורמריות, על האסטרטגיות השונות שלהן, פועלות מול החלל, הזמן, הקהל וזו מול זו כשלוש דמויות המורדות באפשרי ונחושות לפרשו מחדש, וכשלושה מרחבי סיפור, הנטווים זה בזה ופורמים זה את זה.

על הבמה ובתוכה, באמצעות תנועה, דימוי, אובייקטים, סאונד וטקסט, נרקם סיפור המעמת את זמן הנפש עם הזמן הלינארי, ומעמיק אל מרחבים חדשים של שפה ודימוי.
חוקי הטבע שנשכחו אינם תקפים עוד: בהשכחם הם מפנים את מקומם לסיפורו של הלא-עקבי, האחר, המשונה, הקווירי והמכושף.

MISSSPELLED, עבודתה החדשה של מאיה וינברג, מעלה באוב מיתולוגיה מיסטית מומצאת, בה לראשונה השכחה היא שפתה של מספרת הסיפורים. מלאכת הכישוף ומלאכת האמנות מתבררות כאחת: הבמה היא חלל העבודה, אך גם המרחב המכושף. הפרפורמנס הוא מרחב הלמידה והאיבוד, ההשבעה, הכישוף, היצירה והאבדן.

שלוש הפרפורמריות, על האסטרטגיות השונות שלהן, פועלות מול החלל, הזמן, הקהל וזו מול זו כשלוש דמויות המורדות באפשרי ונחושות לפרשו מחדש, וכשלושה מרחבי סיפור, הנטווים זה בזה ופורמים זה את זה.

על הבמה ובתוכה, באמצעות תנועה, דימוי, אובייקטים, סאונד וטקסט, נרקם סיפור המעמת את זמן הנפש עם הזמן הלינארי, ומעמיק אל מרחבים חדשים של שפה ודימוי.
חוקי הטבע שנשכחו אינם תקפים עוד: בהשכחם הם מפנים את מקומם לסיפורו של הלא-עקבי, האחר, המשונה, הקווירי והמכושף.

לאחר 5 שנים של בנייה ידנית מדוקדקת מציג היוצר והבמאי עמית דרורי את קופים ,יצירה שעוסקת בעל-אנושי, ומציבה על במה אחת שנים-עשר פרפורמרים - שלושה אנשים ותשעה קופים רובוטיים. כשהוא מדלג על קו התפר שבין אדם-טבע-מכונה, דרורי בורא בווירטואוזיות יצירתית נדירה קהילה פסאודו-אנושית שהיא מיקרו קוסמוס שבמסגרתו מוצג מעגל חיים שלם - לידה, נעורים, התבגרות, חיים ומוות. הקופים הרובוטיים מייצגים במידה רבה את מוצאו של האדם, ובו בזמן את מי שהופך יותר ויותר למחליפו, הרובוט.
קופים מעמת אותנו עם מציאות מדומיינת ועם זאת לא לגמרי בדויה, שבה יצורי כלאיים רובוטיים מתארגנים כחברה, רוקמים קשרים ומגלמים תכונות אנושיות כמו חמלה, חיבה ואינטימיות, אך בו-בזמן גם אכזריות ויצריות הרסנית. זהו מבט נוקב על נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים – מחד, נוסטלגיה וגעגוע לאלמנטים פראיים ואינסטינקטיביים, ומאידך, פיתוח של קודים ממוחשבים שמייתרים את האנושי ובוראים עולם שנשלט בידיי מכונות.

לאחר 5 שנים של בנייה ידנית מדוקדקת מציג היוצר והבמאי עמית דרורי את קופים ,יצירה שעוסקת בעל-אנושי, ומציבה על במה אחת שנים-עשר פרפורמרים - שלושה אנשים ותשעה קופים רובוטיים. כשהוא מדלג על קו התפר שבין אדם-טבע-מכונה, דרורי בורא בווירטואוזיות יצירתית נדירה קהילה פסאודו-אנושית שהיא מיקרו קוסמוס שבמסגרתו מוצג מעגל חיים שלם - לידה, נעורים, התבגרות, חיים ומוות. הקופים הרובוטיים מייצגים במידה רבה את מוצאו של האדם, ובו בזמן את מי שהופך יותר ויותר למחליפו, הרובוט.
קופים מעמת אותנו עם מציאות מדומיינת ועם זאת לא לגמרי בדויה, שבה יצורי כלאיים רובוטיים מתארגנים כחברה, רוקמים קשרים ומגלמים תכונות אנושיות כמו חמלה, חיבה ואינטימיות, אך בו-בזמן גם אכזריות ויצריות הרסנית. זהו מבט נוקב על נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים – מחד, נוסטלגיה וגעגוע לאלמנטים פראיים ואינסטינקטיביים, ומאידך, פיתוח של קודים ממוחשבים שמייתרים את האנושי ובוראים עולם שנשלט בידיי מכונות.

לאחר 5 שנים של בנייה ידנית מדוקדקת מציג היוצר והבמאי עמית דרורי את קופים ,יצירה שעוסקת בעל-אנושי, ומציבה על במה אחת שנים-עשר פרפורמרים - שלושה אנשים ותשעה קופים רובוטיים. כשהוא מדלג על קו התפר שבין אדם-טבע-מכונה, דרורי בורא בווירטואוזיות יצירתית נדירה קהילה פסאודו-אנושית שהיא מיקרו קוסמוס שבמסגרתו מוצג מעגל חיים שלם - לידה, נעורים, התבגרות, חיים ומוות. הקופים הרובוטיים מייצגים במידה רבה את מוצאו של האדם, ובו בזמן את מי שהופך יותר ויותר למחליפו, הרובוט.
קופים מעמת אותנו עם מציאות מדומיינת ועם זאת לא לגמרי בדויה, שבה יצורי כלאיים רובוטיים מתארגנים כחברה, רוקמים קשרים ומגלמים תכונות אנושיות כמו חמלה, חיבה ואינטימיות, אך בו-בזמן גם אכזריות ויצריות הרסנית. זהו מבט נוקב על נקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים – מחד, נוסטלגיה וגעגוע לאלמנטים פראיים ואינסטינקטיביים, ומאידך, פיתוח של קודים ממוחשבים שמייתרים את האנושי ובוראים עולם שנשלט בידיי מכונות.

שקוף
כוריאוגרפיה: נועה שילה
״פעם אמרתי בחופזי, המוות הוא האלוהים, השינוי - נביאו. עכשיו, אני כבר רגוע, ואומר השינוי הוא האלוהים, המוות - נביאו״. יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח.
מוסיקה: ?Nicolas Jaar, Baba Vanga jozef van wissem, eidetic reduction Yoko Ono, Is winter here to stay

ארניקה
כוריאוגרפיה: נעה דר
קטעי מחול קצרים מתוך היצירה ארניקה
לימוד והעמדה: נועה שילה
מוזיקה: פרידריך הנדל

אסקלווה
כוריאוגרפיה: דורון רז
בחשכת הליל שדים רוקדים. אשליה של חיזור.
חלום שבוי נודד בין פחד לאהבה בין הנעלם למוכר.

Under
כוריאוגרפיה: נועה שילה
הלוחות הטקטוניים הם משטחים עצומים בגודלם, אשר משתרעים מתחת ליבשות ולאוקיינוסים.
במשך עידנים הלוחות נעים בתנועה איטית מאוד הגורמת לנדידת היבשות. פעילות בגבולות הלוחות עלולה להוביל לרעידת אדמה והתפרצות געשית.
מוזיקה: Dmitri Shostakovich - String Quartet No. 8

100 גוונים של אדום
כוריאוגרפיה: מירב דגן
זהו ניסיון להשתמש במחזור החודשי כמתווה כוראוגרפי ובבמה כמרחב אימונים, מרחב של חורבן מחזורי. זהו רצון לכונן את גוף האישה כאתר ידע ממנו יש לשאוב תובנות חדשות, ואת המחזור כפלטפורמה דרכה אפשר להתבונן ולפעול בעולם בתקווה לעתיד טוב יותר.

כוח המשיכה הוא אחד הכוחות הבסיסיים והחזקים בטבע, הוא פועל עלינו ועל כל האובייקטים הפיזיים בעולם באופן זהה. הכוח הזה מעצב את השפה והמושגים שאנחנו ממציאים: למעלה למטה, קלילות-כבדות, אמנות גבוהה-אמנות נמוכה, חיים-מוות.
לכוח המשיכה לא אכפת אם ננחת או נתרסק. הוא ימשיך בשלו. אנחנו לוקחים רגע אחד ומשחקים עם כוח המשיכה, הופכים להיות מסה טהורה ומנסים להתמסר לאדישות שלו.

חֶבְלֵי פְּרֵידָה

"...הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים..." (בראשית ג טז)

"חבלי פרידה" הוא דואט, הבוחן את השבר הראשון בחיינו - הפרידה מן האחדות של אם ועובר, שבר המלווה אותנו כל חיינו, בדרך להבנה כי ה"אחד" הזה לעולם לא ישוב עוד. ביצירה, ילד-גבר ואמא-אשה, נעים בין תפקידם כאם מכילה אוהבת וילד הזקוק לה תמידית, לבין היותם ישויות נפרדות, עם רצונות, הבנות ומחשבות שאינן תלויות אחת בשנייה.

בהשתתפות: רננה וגלעד ירושלמי | ליווי אמנותי: ענת כץ וארז מעיין שלו

היצירה עלתה בבכורה במסגרת פסטיבל אינטימדאנס 2018 - תיאטרון תמונע

אֲדָמָה (נקבה)

"...בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה…" (בראשית ג יט)

בימי ראשית הציונות היחס אל אדמת פלשתינה היה כאל נקבה שיש לגאול. הגברים הציונים ביקשו לייצר "יהודי חדש" ודרשו לסגל לעצמם תכונות זכריות, "ערביות", "מכביות" תוך שנטלו מעליהם כל סממן נשי. על הבמה זוג גברים מתמסר באופן מוחלט לדימויים אלו ומנסה לכבוש את הקרקע. היצירה בוחנת את המחיר ואת הרווח שבהתמסרות הטוטאלית אל דימויים גבריים אלו ומציעה אלטרנטיבות לאיכויות אחרות כמו חמלה, הכלה ורוך - שיכול האדם לשאוב מן האדמה.

בהשתתפות: תומר גיאת וגלעד ירושלמי | ליווי אמנותי: סהר עזימי

היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל זירת מחול 2017 בבית הנסן, ירושלים.

שתי עבודות מחול חדשות

הטיפול
תהליך היצירה של 'הטיפול' החל מתוך רצון לבחון קשרים קרובים ואינטימיים ואזורי ביניים במשולש של טיפול פיסי, שותפות וקרבה ומופע אינטימי. העבודה מתרחשת באזורים שבין צלעות המשולש, בכל פעם נעה ומתקרבת לאחת מהן וחוזרת למרכז ומתבוננת על הקשרים וההקשרים, העתקות והשפעות שהיא מכוננת.
כמו למשל: ההיבטים הפרפורמטיביים של טיפול במגע, הממדים הטיפוליים במופע, הפוטנציאל של מופע כפרקטיקה של ריפוי עבור המופיעים ן\או הקהל, הפוטנציאל של המבט כמרפא, הקשרים והגבולות של מגע טיפולי כמגע אינטימי, והחירות הפיסית, המגע והחסד שיש בקרבה בין המופיעים כאפשרות אסטטית וכשחרור מציוויים מתחסדים.
ככל שנרקמה והתרחשה, התבררה העבודה כמעשה של טכס ריפוי של היוצרת בעצמה באמצעות שותפה ליצירה ובמעמד הצופים .
מוסיקה: I'll be your mirror - Velvet Underground חזרה אל הטבע, מדוע היה הדבר - מילים: הרמן הסה לחן: נעם אחדות

הריקוד
העבודה 'הריקוד' היא יצירת המשך ואחותה הקטנה של 'הטיפול'. 'הריקוד' שואלת חומרים גופניים, תנועתיים וטיפוליים של קרבה, מגע, קשר, כאב ועונג מאחותה הגדולה, ומוזגת אותם אל המרחבים שמציע באך בסוויטה מספר 1 לצ'לו. מרחבים אלו מאפשרים לחומרים להשתנות, להתאוורר ולהרפא בדרך הגוף.
מוסיקה: סוויטה לצ'לו מס 1 מאת יוהאן סבסטיאן באך. ביצוע: pieter wispelwey

"שישה היו באינדוסטן
צמאים לראות עולם
הלכו יחדיו לפגוש בפיל
(אף שעיוורים היו כולם)
חשבו כי אם יביט בו כל אחד
וודאי תנוח דעתם"
( מתוך "משל העיוורים והפיל" - ג'ון גודפרי סאקס. תרגום: שירי סבח טייכר)

משל העיוורים והפיל מלווה אותי לאורך כל התהליך. אני תוהה מהו מפגש? מה הן מגבלות הראייה שלנו אחד את השני? אולי הכל תמיד מתווך, תמיד יש פרשנות, תמיד ישנה השלכה הזרה, הנגשה . מי באמת רואה את הפיל? מי שיודע לומר "פיל"? מי שחש אותו? אולי הפיל עצמו? ברגע מסוים בחרתי לחיות במרווח הלא ידוע הזה ולנוע בו יחד עם האנשים בקבוצה.

המופע "מה שעיני רואות" הינו אירוע שיא בפרויקט אמנותי הנערך בששת החודשים האחרונים במרכז שירות לעיוור (מרש"ל) תל-אביב בשיתוף וליווי מרכז "כלים". הפרויקט מפגיש רקדנים וליקויי ראייה לתהליך יצירה וחקירה תנועתית משותפת. המופע מניח חוויות ותובנות תנועתיות ומחשבתיות שעלו במסגרת המפגש ובהשראתו.

מרכז כלים פועלות מתוך עניין במעורבות ותרומה של יוצרים לסביבה, ותופס יוצרים\ות עכשוויים כמחנכים\ות ומובילים\ות בסביבה בה הם פועלים. כמו כן אנו תופסות תנועה וכוריאוגרפיה כפרקטיקות שימושיות, המאפשרות לכל אדם להביע את עצמו ולהנכיח את גופו. כל גוף. כך מתווספים מרחבים חדשים בהם נבחנות מחדש ההיררכיות המוכרות של המרכזי והפריפריאלי, הנראה והמודר. המופע הוא חלק מפרויקט קהילה עם 'כלים'.

"שישה היו באינדוסטן
צמאים לראות עולם
הלכו יחדיו לפגוש בפיל
(אף שעיוורים היו כולם)
חשבו כי אם יביט בו כל אחד
וודאי תנוח דעתם"
( מתוך "משל העיוורים והפיל" - ג'ון גודפרי סאקס. תרגום: שירי סבח טייכר)

משל העיוורים והפיל מלווה אותי לאורך כל התהליך. אני תוהה מהו מפגש? מה הן מגבלות הראייה שלנו אחד את השני? אולי הכל תמיד מתווך, תמיד יש פרשנות, תמיד ישנה השלכה הזרה, הנגשה . מי באמת רואה את הפיל? מי שיודע לומר "פיל"? מי שחש אותו? אולי הפיל עצמו? ברגע מסוים בחרתי לחיות במרווח הלא ידוע הזה ולנוע בו יחד עם האנשים בקבוצה.

המופע "מה שעיני רואות" הינו אירוע שיא בפרויקט אמנותי הנערך בששת החודשים האחרונים במרכז שירות לעיוור (מרש"ל) תל-אביב בשיתוף וליווי מרכז "כלים". הפרויקט מפגיש רקדנים וליקויי ראייה לתהליך יצירה וחקירה תנועתית משותפת. המופע מניח חוויות ותובנות תנועתיות ומחשבתיות שעלו במסגרת המפגש ובהשראתו.

מרכז כלים פועלות מתוך עניין במעורבות ותרומה של יוצרים לסביבה, ותופס יוצרים\ות עכשוויים כמחנכים\ות ומובילים\ות בסביבה בה הם פועלים. כמו כן אנו תופסות תנועה וכוריאוגרפיה כפרקטיקות שימושיות, המאפשרות לכל אדם להביע את עצמו ולהנכיח את גופו. כל גוף. כך מתווספים מרחבים חדשים בהם נבחנות מחדש ההיררכיות המוכרות של המרכזי והפריפריאלי, הנראה והמודר. המופע הוא חלק מפרויקט קהילה עם 'כלים'.

מרכז כלים חוגג עשור לתכנית לכוריאוגרפיה: התכנית הינה בית ייחודי בנוף הישראלי. היא משלבת מרחב שיח ומעשה, מקיימת קשר הדוק עם השטח הפעיל של היצירה ומכינה את האמנים\ות לתפיסה הרחבה של כוריאוגרפיה כיום.

נשמח לארח אתכם\ן בשלושה ימי הצצה בעבודתן של שותפות/ים לעתיד השדה המחולי. בואו להכיר חבורה חדשה של אמני/ות במה ושטח. 11 יוצרות/ים שחקרו, התנסו ושכללו את הכלים!

תכנית המופעים:

יום שלישי 11.6:
<<19:30>>
אנאבל דביר
מתן תאופיק
שני בר דמרי
דינה מאיר

<<21:00>>
קימ טייטלבאום
ליהי וגמיסטר
ליל גורן
גילי אינגלס

יום רביעי 12.6
<<20:00>>
דינה מאיר
ליהי וגמיסטר
הדס אשל
שקד מוכיח
ליל גורן

יום חמישי 13.6
<<19:30>>
ליל גורן
שקד מוכיח
הדס אשל
גילי אינגלס

<<21:00>>
אנאבל דביר
מתן תאופיק
שני בר דנרי
קימ טייטלבאום

משתתפות/ים: גילי אינגלס , מתן תאופיק, הדס אשל, ליהי וגמיסטר, שקד מוכיח, דינה מאיר, עדי ויצמן, קימ טייטילבאום, ליל גורן, אנאבל דביר ושני בר דימרי.
ראשת התכנית: שרון צוקרמן ויזר

11-13/6 בשעות 19:30 ו- 21:00. המרכז כלים בבת ים.

חמישה אנשים נותנים לגופם להדהד את סביבתם האישית- היסטורית והקולקטיבית -עכשווית. מתוך הסכמה להיות פרוטוטיפיים של ישות שניתן לכנותה -גופסביבה- הם יעלו שאלות על עצמם, על סביבתם ועל הווריאציות השונות של ההתקיימות בתוך הכוחות האלה הפועלים במקביל. בתוך כך יועלו שאלות על תפקידה של האמנות ובעיקר של המופע החי לייצר מגע אנושי שמזיז אנשים.

האם ניתן לקחת את תובנות הפיסיקה אל תוך המרחב בו אנו חיים ברמה האנושית, הפוליטית והפילוסופית? זהו נסיון רב פנים שבודק באופן חד פעמי את היתכנותו של הגוף החי- זה שהסביבה פועלת עליו בעל כורחו, לפעול על סביבתו ולגרום לה להשתנות מתמדת.

זהו פרויקט שממשיך את עבודת הסולו "לוקאלי" של ארז שחקרה את הלוקאליות והשפעתה על האישי דרך המקרה הפרטי שלה כמקרה בוחן. ההרחבה לחבורת אנשים צעירים מבקשת לבחון את אפשרויות הבחירה בגוף, במקום וביכולת לחולל בדטרמיניזם של הלוקאליות שינוי.

פרפורמנס מדע-בדיוני, מופע של דימויים ודמיונות המתבונן מחדש ואחרת באופן בו אנחנו מבינים את העבר ומדמיינים עתיד ישראלי, לבנטיני, ים-תיכוני, מזרח-תיכוני, מיוזע, פמיניסטי, פואטי, רדיקלי, מתריס, סרבני, לא-מערבי, לא-רק-יהודי, רענן, מבין את ההיסטוריה, מתבונן בארכיאולוגיה, משתמש בטכנולוגיה, חלקי, מפורק, פיזי, מלא תקווה, מלא זעם, פאנק, ופופ.
אנה ווילד – יוצרת ופרפורמרית בינתחומית, אמנית מיצב, קול וטקסט. בוגרת ביה״ס לתיאטרון חזותי והתוכנית DasArts באמסטרדם, הולנד. בעולמות, אנה ווילד שואלת רעיונות מהתנועה הכנענית, אפרופוטוריזם והמיתולוגיה הכנענית כדי לערער על הלינאריות לכאורה של זהות לאומית ישראלית, העבר, ההווה והעתיד שלה.

פרפורמנס מדע-בדיוני, מופע של דימויים ודמיונות המתבונן מחדש ואחרת באופן בו אנחנו מבינים את העבר ומדמיינים עתיד ישראלי, לבנטיני, ים-תיכוני, מזרח-תיכוני, מיוזע, פמיניסטי, פואטי, רדיקלי, מתריס, סרבני, לא-מערבי, לא-רק-יהודי, רענן, מבין את ההיסטוריה, מתבונן בארכיאולוגיה, משתמש בטכנולוגיה, חלקי, מפורק, פיזי, מלא תקווה, מלא זעם, פאנק, ופופ.
אנה ווילד – יוצרת ופרפורמרית בינתחומית, אמנית מיצב, קול וטקסט. בוגרת ביה״ס לתיאטרון חזותי והתוכנית DasArts באמסטרדם, הולנד. בעולמות, אנה ווילד שואלת רעיונות מהתנועה הכנענית, אפרופוטוריזם והמיתולוגיה הכנענית כדי לערער על הלינאריות לכאורה של זהות לאומית ישראלית, העבר, ההווה והעתיד שלה.

׳טקסטיל ובשר׳ היא עבודת סולו העוסקת בגוף הנשי ובייצוגו מול קהל.
מערכת יחסים אינטימית בין אישה לגופה מתגלה דרך חקירת היחסים בין גוף ׳כסות׳ ודימוי.
הסרה של שכבות תרבותיות השוכנות בגוף, מאפשרת לנו להזמין מימד פנימי, חייתי ומסתורי אל הביטוי התנועתי.
באמצעות פעולות יומיומיות פשוטות העבודה שואלת שאלות על אסתטיקה, ווירטואוזיות ונוכחות אותנטית.

א.ו.ס.ל.ו היא עבודת מחול היסטורית בשלג ובסופה.
כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת כוראוגרפיה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה.

א.ו.ס.ל.ו היא עבודה בינתחומית היסטורית בשלג ובסופה. כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת פרטיטורה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה. גיא גוטמן, עד 2017 מנהל ביה״ס לתיאטרון חזותי וכיום מנהל מקלט 209.

המחשבה משנה תנועה ותנועה משנה אותנו, החושבים. הגוף משנה את המחשבה ומחשבה משנה אותנו, הנעים.

הופעה שהיא גם הרצאה וסדנה, על הדרך בה קשב לגוף יכול לעזור להשתחרר מאוטומט פיזי ומחשבתי.

למעלה מ- 15 שנה סיגל ברגמן יוצרת עבודות מחול ובמקביל מלמדת שיטת אלכסנדר ואילתור. ביצירה ״בהילוך ידני״ היא ממוססת את הגבולות בין שלושת התחומים ונותנת לשילוב ביניהם להוליד משהו חדש. במופע סדנה זה הקהל נשאר ישוב בכסאו, ומוזמן לעבור תהליך של הבנה ושינוי דרך צפייה, הקשבה, דמיון ועשיית פעולות פשוטות כמו הצבעה או אמירת שמו.

שיטת אלכסנדר מלמדת איך לזהות ולשנות הרגלים פיזיים שמייצרים כאב או פציעה. השינוי מתחיל בזיהוי של התגובות האוטומטיות, השהייה שלהם - כלומר עצירה של התגובה הפיזית השגורה, והחלפה שלה בתגובה אחרת (לשון אלכסנדר -התכוונות).

היצירה מדגימה את עקרונות אלה ומשחקת איתם בשלושה מישורים:

-הסיפור על פ.מ. אלכסנדר שיצר את השיטה כדי להתגבר על צרידות שגדעה את הקריירה שלו כשחקן.

- ההסטוריה האישית של הכוראוגרפית, שהשיטה עזרה לה להתגבר על פציעת ברך וגם להבין מה בעצם מתכוונים כשמבקשים לשחרר ולהתכוון בשיעורי Release Technique

- במישור ההווה הפרפורמטיבי בו הכוריאוגרפית מזהה, משהה ומכוונת בעצמה, ומזמינה את הקהל לעשות את אותו התהליך בזמן ביצוע תרגילים פשוטים.

המחשבה משנה תנועה ותנועה משנה אותנו, החושבים. הגוף משנה את המחשבה ומחשבה משנה אותנו, הנעים.

הופעה שהיא גם הרצאה וסדנה, על הדרך בה קשב לגוף יכול לעזור להשתחרר מאוטומט פיזי ומחשבתי.

למעלה מ- 15 שנה סיגל ברגמן יוצרת עבודות מחול ובמקביל מלמדת שיטת אלכסנדר ואילתור. ביצירה ״בהילוך ידני״ היא ממוססת את הגבולות בין שלושת התחומים ונותנת לשילוב ביניהם להוליד משהו חדש. במופע סדנה זה הקהל נשאר ישוב בכסאו, ומוזמן לעבור תהליך של הבנה ושינוי דרך צפייה, הקשבה, דמיון ועשיית פעולות פשוטות כמו הצבעה או אמירת שמו.

שיטת אלכסנדר מלמדת איך לזהות ולשנות הרגלים פיזיים שמייצרים כאב או פציעה. השינוי מתחיל בזיהוי של התגובות האוטומטיות, השהייה שלהם - כלומר עצירה של התגובה הפיזית השגורה, והחלפה שלה בתגובה אחרת (לשון אלכסנדר -התכוונות).

היצירה מדגימה את עקרונות אלה ומשחקת איתם בשלושה מישורים:

-הסיפור על פ.מ. אלכסנדר שיצר את השיטה כדי להתגבר על צרידות שגדעה את הקריירה שלו כשחקן.

- ההסטוריה האישית של הכוראוגרפית, שהשיטה עזרה לה להתגבר על פציעת ברך וגם להבין מה בעצם מתכוונים כשמבקשים לשחרר ולהתכוון בשיעורי Release Technique

- במישור ההווה הפרפורמטיבי בו הכוריאוגרפית מזהה, משהה ומכוונת בעצמה, ומזמינה את הקהל לעשות את אותו התהליך בזמן ביצוע תרגילים פשוטים.

נון טרופו הוא מופע לילדים במזג סוער. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.

מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 6

נון טרופו הוא מופע לילדים במזג סוער. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.

מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 6

נון טרופו הוא מופע לילדים במזג סוער. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.

מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 6

א.ו.ס.ל.ו היא עבודת מחול היסטורית בשלג ובסופה.
כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת כוראוגרפיה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה.

שלוש נשים מרכיבות ומפוררות לסירוגין דימויים של נשיות. הן בוחנות את חומריות הדימוי על גופן ושל גופן, מתנסות בתהליכים פנימיים וחיצוניים של התרוקנות הגוף והתמלאותו בדימוי. הן נעות בחלל, מטפלות באופן 'כירורגי' במרכיבים החומריים של הדימויים (הפרחים המפוזרים) המרכיבים הפיזיים (גופן הנשי) בכדי למצוא את הפער או את מידת ההתאמה בין 'הנשי' ו'היפה' לבין 'החומרי' ו'המכני'. דרך שלושה נרטיביים רגשיים שכל אחת חווה בנפרד, הן מקפלות אל תוך החלל דימויים נוספים שאותם הן מפרידות מעצמן כחומר זר ומתחילות לפגוש זו את זו במקומות בהן הגוף הוא רק גוף והאנושי חשוף, דק ושברירי. הן חושפות אחת את השנייה וחוקרות, דרך חפצים או קירות הבמה, את הנוכחות הישותית שלהן שאינה משתנה. נוכחות שאינה נגועה בהתניה מוקדמת או בדימוי חיצוני שמשולב בהן עוד מזמנים קדומים, מתוך רצון לזכך את עצמן לכדי גרעין פנימי נטול שייכות ונקי מכל, גרעין של כלום, של ריק.

* העבודה התחילה את מחקרה כחלק מפסטיבל הרמת מסך 2015 בליווי אמנותי של איציק ג'ולי.
** המופע בעירום חלקי.

המרחב והזמן, לפי סטיבן הוקינג, הם גורמים כמותיים דינמיים: כשגוף נע, או כשכוח פועל, הדבר משפיע על עיקום המרחב והזמן – מצד שני, מבנהו של המרחב-זמן משפיע על הדרך שבה גופים נעים וכוחות פועלים

חמישה אנשים נותנים לגופם להדהד את סביבתם האישית- היסטורית והקולקטיבית -עכשווית. מתוך הסכמה להיות פרוטוטיפיים של ישות שניתן לכנותה -גופסביבה- הם יעלו שאלות על עצמם, על סביבתם ועל הווריאציות השונות של ההתקיימות בתוך הכוחות האלה הפועלים במקביל. בתוך כך יועלו שאלות על תפקידה של האמנות ובעיקר של המופע החי לייצר מגע אנושי שמזיז אנשים.
האם ניתן לקחת את תובנות הפיסיקה אל תוך המרחב בו אנו חיים ברמה האנושית, הפוליטית והפילוסופית? זהו נסיון רב פנים שבודק באופן חד פעמי את היתכנותו של הגוף החי- זה שהסביבה פועלת עליו בעל כורחו, לפעול על סביבתו ולגרום לה להשתנות מתמדת.
זהו פרויקט שממשיך את עבודת הסולו "לוקאלי" של ארז שחקרה את הלוקאליות והשפעתה על האישי דרך המקרה הפרטי שלה כמקרה בוחן. ההרחבה לחבורת אנשים צעירים מבקשת לבחון את אפשרויות הבחירה בגוף, במקום וביכולת לחולל בדטרמיניזם של הלוקאליות שינוי.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

כרטיס שבועי לכלל מופעי הפסטיבל בעלות של 240 ש"ח בלבד.

שימו לב: השעה והתאריך המופעים בעת הרכישה הינם של תום הפסטיבל. אך הכרטיס כמובן תקף מתחילתו עד סופו.
אנא התעדכנו באתר לגבי התוכניה המלאה ושעות המופעים המדוייקות.

*הכרטיס מקנה כניסה לכלל המופעים של אותו היום

20:00 - בהילוך ידני | מאת ובביצוע סיגל ברגמן (בכורה)
21:30 - אי ההתחוללות | מאת מיכל אגסי (בכורה)
חדווה, חלק ראשון | מאת אסף אהרונסון (בכורה)

*הכרטיס מקנה כניסה לכלל המופעים של אותו היום

20:00 ביכורים | התוכנית הדו שנתית לכוריאוגרפיה
21:30 Making Sense | מאת שירה אביתר (בכורה)
22:00,00:00,02:00 שעה אבודה- לילה בתוך המוזיאון | מאת תמי לבוביץ

הכרטיס מקנה כניסה לכלל המופעים של אותו היום.

19:00 אירוע הפתיחה - למד אותי סלטה | אופיר יודלביץ' ותלמידי ביה"ס יעד
20:00 כתפיים | מאת שקד מוכיח
21:30 מסה | מאת איריס ארז (בכורה)

אנא שימו לב לשעות המופע הרשומות!
בעת רכישת הכרטיס השעה הרשומה תהיה 20:00, אך הכרטיס היומי כולל גם את המופע של 19:00!

אופיר עבד עם הנערים מתוך רעיון של "תמיכה".דרך תרגילים של תמיכה ונתינת משקל הנערים התנסו ולמדו תרגילים קיימים כמו סלטה אחורה ויצרו/המציאו תנועות חדשות כמו "מלך", "דומינו" ו"מדרגות". כל מפגש הסתיים באלתור שבו הנערים התנסו בלהופיע את התרגילים שהם למדו תוך יצירת מפגשים וקומפוזיציה עם החברים שלהם. בפרזנטציה בארנבת מרץ אופיר והתלמידים יעבירו/יעברו שיעור יחד עם הקהל ובסופו הם יראו אלתור קצר.

קבוצה של פרפורמרים יוצאי אתיופיה בכל הגילאים (5-70) בשיאו של טקס חגיגת החיים. החגיגה הקהילתית הולכת והופכת מורכבת כשהיא מתקיימת בחברה המודרנית. רבדים ויצרים נוספים צפים דרך הגוף של היחידים המשתדלים להחזיק את הטקס המסורתי.
העבודה כתפיים מתחקה אחר הריקוד האתיופי המסורתי לכדי יצירת מחול, העוסקת במתחים והאתגרים המובנים בגוף המקיים חיי קהילה תוססים. על הבמה הכתפיים רועדות ללא הפסקה, גם כשמתרחקות מהמקור, גם כששומרות עליו באדיקות בזמן שהסביבה משתנה. עייפות מהמסורת, הישענות על המסורת, צפיפות ומחנק, תלישות ובדידות, היצר לבעוט בעבר, החיפוש אחר המשותף המשתנה. היחידים עוברים תהפוכות ומתעייפים אך הקהילה ממשיכה להחזיק את האנרגיה והטקס חייב להימשך.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

המרחב והזמן, לפי סטיבן הוקינג, הם גורמים כמותיים דינמיים: כשגוף נע, או כשכוח פועל, הדבר משפיע על עיקום המרחב והזמן – מצד שני, מבנהו של המרחב-זמן משפיע על הדרך שבה גופים נעים וכוחות פועלים

חמישה אנשים נותנים לגופם להדהד את סביבתם האישית- היסטורית והקולקטיבית -עכשווית. מתוך הסכמה להיות פרוטוטיפיים של ישות שניתן לכנותה -גופסביבה- הם יעלו שאלות על עצמם, על סביבתם ועל הווריאציות השונות של ההתקיימות בתוך הכוחות האלה הפועלים במקביל. בתוך כך יועלו שאלות על תפקידה של האמנות ובעיקר של המופע החי לייצר מגע אנושי שמזיז אנשים.
האם ניתן לקחת את תובנות הפיסיקה אל תוך המרחב בו אנו חיים ברמה האנושית, הפוליטית והפילוסופית? זהו נסיון רב פנים שבודק באופן חד פעמי את היתכנותו של הגוף החי- זה שהסביבה פועלת עליו בעל כורחו, לפעול על סביבתו ולגרום לה להשתנות מתמדת.
זהו פרויקט שממשיך את עבודת הסולו "לוקאלי" של ארז שחקרה את הלוקאליות והשפעתה על האישי דרך המקרה הפרטי שלה כמקרה בוחן. ההרחבה לחבורת אנשים צעירים מבקשת לבחון את אפשרויות הבחירה בגוף, במקום וביכולת לחולל בדטרמיניזם של הלוקאליות שינוי.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

מרכז כלים מקדם ומפיק שלושה פרויקטים אמנותיים המשתפים פעולה עם קהילות של לא רקדנים.
הפרויקט "מעשה גיל" שנוצר על ידי דליה חיימסקי עובד עם אוכלוסיית קשישים וקשישות ואזרחים ואזרחיות ותיקים בתהליך יצירה משותף. הפרויקט ״מבט הדדי״, הנוצר על ידי שירי טייכר לאנשים עם מוגבלויות ראיה, והפרויקט ״כלי עבודה״ הנוצר על ידי קימ טייטלבאום ומורן אברג׳ל יצחקי בשיתוף קהילת אנשים עם אתגור שכלי התפתחותי.
באירוע שיח זה אנחנו נקיים פרפורמנס ודיון בפרקטיקות העבודה של האמנות בקהילות וכיצד זו יכולה לייצר שינוי תודעתי וחברתי.

דמותו של העיוור ה'רואה' את שאחרים אינם - החש כססמוגרף ברעידות אדמה אימננטיות. דמותו של שוטה הכפר או ליצן החצר האומר את האמת בפשטותה ובמופשטותה, שהינו ילד נצחי, טהור לב. הסב או הסבתא הנושאים עבר אנושי, זמן חומק, שיבה.
אלו הן דמויות ארכיטפיות, לימינליות, כלומר סיפיות -הנמצאות בין ממלכות. לא לגמרי בממלכת העיסוק היומיומי, אלא גם במקום אחר, בלתי ידוע ועל כן נסתר, נשגב ונחבא. מהו הפוליטי ומהו הקורקטי אם כן? כאמנים, באופן אירוני איננו עוסקים בדמויות אלא באנשים שהחליטו לבוא עימנו במגע למען פעולת האמנות.
האם באמצעות האמנות אנו יכולים להסיק על האופן בו נוצר מקום בשולחן הקהילה לאנשים
עמם אנו עובדים? כפרטים בעלי ערך, המקשרים בין עולמות?.
מכיוון שהעבודה המשותפת יוצרת מפגש והזדהות שדרכה נעשה ברור כי רק המיקום החברתי מפריד ביננו.

״פעימה שניה״ היא הסתעפות מופעית של פרויקט ״כלי עבודה״. הפרויקט ביקש להכיר את מרחב הסטודיו לקבוצה של אנשים בעלי אתגור מנטלי התפתחותי כמרחב בו סוגים רבים של התנהגויות הם לגיטימיים. הפרויקט השתמש תחילה בטכניקות פיזיות על מנת להרחיב לקבוצה מנעד פיזי ולאחר מכן חקר זהות אישית של כל אחד מבאי הקבוצה.
השם ״פעימה שניה״ התחיל כפניה לחלק ב' והפך בתורו להצעה ממשית:
באיזה רגע אנחנו "הופכים" להיות מה שאנחנו? האם בעת היווצרותנו- בפעימות הראשונה של הלב?

״פעימה שניה״ ממשיכה לחקור את האופן בו הגוף מכיל את זהות האדם ומבקשת להגדיר את הבמה כמקום בו ניתן להיצפות בלי טאבו.
מה שהתחיל כפרויקט לשכלול יכולת וחקר גופני הפך לכיס של עשייה שבו אנו מזמינים לקחת חלק באמצעות צפייה. שבוחר לשאול מהי עבודה קהילתית ויותר מזה מהי עבודת מחול קהילתית.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

במקבץ יוצגו עבודות בתהליך ותוצרי לוואי שלהן באמצעים שונים, ודרך נקודות התייחסות ייחודיות לתהליך העבודה. זוהי הזמנה והזדמנות להיחשף, להכיר יוצרים ורעיונות,
לפני שהם משלמים את התהליך, וכשיש בו עדיין תנודות ואפשרויות פתוחות. בואו לפגוש נקודות מוצא, חומרי גלם, מורכבויות ושאלות שבדרך ליצירה. כל אלו טרם עברו ליטוש או אריזה, זהו ערב הצגת רבדים בתהליך או פיסות מעבודה בנקודת זמן נוכחית.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

זוהי עבודה שהיא הצלבה ומפגש, תוצר לוואי של יצירה, עבודה המתבוננת בכוריאוגרפיה של התהליך היצירתי. מהו האובייקט של התהליך היצירתי? מה נפער בינו לבין היצירה? אנו מתבוננים בהעלמות/נוכחות, מחיקה/חיבור כאפשרות ליצירה. האם ההווה בנוי מחלקיקי הפוטנציאל של הרגע שלפני, מה שלא בחרנו בו נופל לתוך העכשיו ובונה את הרגע הזה?

ב- 2015 כחלק מלימודיי בתוכנית לכוריאוגרפיה בכלים, הצגתי פרזנטציה בפסטיבל ארנבת מרץ שממנה נולדה לבסוף העבודה צהלולי-גוף והפוטנציאל של החומרים שלא מומשו, נשארו באוויר, מחפשים לנחות. ב-2018 התחלתי עבודה יחד עם ענת עמרני, אביתר סעיד, ענת ועדיה ואייל ברומברג ששואלת על המפגש בין צורה ותוכן, בין סימן להוויה, בין הממוסגר לחמקמק.

אנו שוהים במרווח בין חומר לפשר, בין הידוע מראש לידוע מגוף, בין שפה מכוננת למה ש"ישנו". באמצעות הנכחת החומריות של הדברים, כלומר הקיום שלהם בעולם כחומר, כאובייקט ממשי, אנו מבקשים להצביע על קיומן של מערכות משמעות, סדר ושליטה, פרי המצאה אנושית.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

״שעה אבודה- לילה בתוך המוזיאון״ מזמינה את הקהל להיכנס אל האזור האפל שמתרחש במעבר משעון החורף לשעון הקיץ. סביב ובתוך השעה החריגה, הנעלמת, נבנים ומתפרקים דימויי המופע. אלו מצבי טרנספורמציה שונים בתוכם עוברים הרקדנים בין גופים קונקרטיים ופוטנציאליים. סיבולת, מאמץ ועייפות חוברים למה שאינו הגוף- אובייקט, סאונד ואור, מהם נבנה חומר חדש שהוא בין הגוף למה שמעבר לו. המופע מתרחש בתוך הארכיטקטורה הייחודית של מוזיאון בת ים, מבנה עגול בן שתי קומות, המשמש כאזור לימינלי שמוצב בין מעלה ומטה, בין החיים למתים. מתוך זמן החלום וזמן הסיוט נבנים ריטואליים תנועתיים של חזרה והצטברות, המזמנים את הרגע הקונקרטי של ה'עכשיו' בו בזמן שהם זורקים אל ההיסטוריה, אל מה שאיננו עוs/
״שעה אבודה- לילה בתוך המוזיאון״ היא חלק מסדרה של פעולות מחול שבונה תמי לבוביץ הבוחנות את יחסי הזמן והקרבה בין מופיעים לקהל.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

מרכז כלים חוגג השנה עשור ושואל כיצד נוצרות סביבות עבודה משותפות.
חגיגת יום ההולדת תורכב מראיונות אישיים קצרים בהם נשוחח עם דמויות מפתח שעיצבו את המרכז על רגע אחד דרכו אפשר לספר את הסיפור של כלים. דרך הצטברות הקולות של עשרים האנשים נלמד איך הגוף של כלים מתבונן בעבר חושב את ההווה ומדמיין את העתיד.

1.
עַשְׁתוֹרת האלה הגדולה, שנודעה בהתחלה כאִינַנַה ולאחר מכן כעִשְׁתָּר או אִשְׁתָּר
שמרה על כוחה בכל רחבי המזרח התיכון הקדום, ערש הציביליזציה, מראשית התקופה
ההיסטורית של 3000 לפני הספירה.
אחות לענת ובת לאשרה, עשתורת הייתה חלק משילוש רב עוצמה שסימל מיניות, פיריון
ומלחמה- רגעים אנושיים בהם הגבולות נמתחים לכדי בקיעה. פולחנה של עשתורת
(שגונה על ידי העִבְׁרִים) שם במרכזו את האישה כבוראת כוח החיים,
ובכל מקום שעבדו אותה, ניצבה זונה מקודשת בלב הפולחן הדתי.

2.
"המתקשרות הראשונות היו נשים אקסטטיות(...) שאמאניות וחוזות. בעזרת כניסה
למצבי הטרנס היו מופקדות על שמירת ערוצים פתוחים בין היחיד, הקבוצה והכוח
הקוסמי."
(Sjoo, the Great Cosmic Mother,13)

3.
אנו מבקשים לשים את הקריאה לעשתורת במרכז היצירה ולהשתמש בה על מנת להרהר בארכאי. לפתוח צוהר אל העתיד באמצעות עבר מרצד מדומיין.

"זונה מלאת חמלה אנוכי.״
האלה אשתר, כיתוב על לוח חומר שומרי

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

זה סיפור על נמלה. נספר אותו יחד – שחקנים וצופים־פעילים. נתנועע, נדבר ונצייר את עולמן הקסום של הנמלים, ובתוכו את עלילותיה של נמלה אחת ומיוחדת שנושאת משא גדול במיוחד – היא הנמלה חומית.
ההתבוננות בעולם הנמלים מאפשרת לנו לנוע בין קני־מידה: התבוננות במבט רחב על שבילי הנמלים, על שיירות הנמלים כמו גם על שיירות המילים, וגם במבט מתקרב, כמו־מיקרוסקופי אשר מגדיל את הזעיר ומגלה בו עוד ועוד פרטים. מריבוי המבטים האלה ניצור יחד שעה של יצירה משותפת – שעת הנמלים.

עבודה משותפת ומשתפת של רות קנר ושחקני קבוצת התיאטרון: טלי קרק, יארה ג'ראר, עדי מאירוביץ', רונן בבלוקי, שירלי גל
תרגום לערבית: יאסר אבו ערישה
עיצוב: כנרת קיש
ייעוץ והדרכה לשונית: יאסר אבו ערישה
ייעוץ מדעי על עולם הנמלים: ד"ר עפר פיינרמן

המפגש כולל 3 סדנאות קצרות בקבוצות קטנות, ואירוע תיאטרלי מרכזי לכל המשתתפים.
מתאים לגילאי 4-6
הצגה דו-לשונית ערבית ועברית

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

مغامرات حوميت
حكاية نملة من تأليف س. يزهار

هي قصة نملة. سوف نحكيها سويًا – ممثلون ومشاهدون-متفاعلون. سنتحرك، نتحدث ونرسم العالم السحري للنمل، وفيه، مغامرات نملة واحدة ومميزة والتي تحمل حملًا ثقيلًا واستثنائيًا – ألا وهي النملة حوميت.
سوف يتحضر ممثلو المجموعة للعرض سويًا مع الأطفال، في ثلاث ورشات تتمحور حول تجاذب الحديث، طريقة مشي النمل وتمثيل نماذج شبيهة بالنمل، ومن ثم سنجتمع كلنا وبمشاركة مع كل الحضور سنحاول افتتاح كلمات قصة س. يزهار الرائعة في تصوّر ثلاثي الأبعاد، لحدث استعراضي مشترك.
التمعن في عالم النمل سيمكننا من التحرك بين المقاييس: التمعن بنظرة موسعة على طرق النمل، على قوافل النمل وكذلك على قوافل الكلمات، وفي نظرة أقرب، أشبه بالميكروسكوبية والتي تكبّر الصغير وتكشف عنه المزيد من التفاصيل. من تعدد هذه النظرات سنخلق سويًا ساعة من الإبداع المشترك – ساعة النمل.

عمل مشترك ومشارِك لروت كنير وممثلي المجموعة: تالي كارك, يارا جرار, عدي مايروفيتش, رونين ببلوكي, شيرلي جال.
ترجمة للعربية: ياسر أبو عريشة
تصميم: كنيرت كيش
استشارة وإرشاد لغويّ: ياسر أبو عريشة
استشارة علمية عن عالم النمل،: د. عوفر فاينرمان

يشمل اللقاء 3 ورشات قصيرة بمجموعات مصغرة، وحدث مركزي لكل المشاركين.
مدة العرض الكامل: ما يقارب الساعة. يلائم الأجيال 4 ونصف – 7 ونصف
مسرحية ثنائية اللغة بالعبرية والعربية

המחשבה משנה תנועה ותנועה משנה אותנו, החושבים. הגוף משנה את המחשבה ומחשבה משנה אותנו, הנעים. הופעה שהיא גם הרצאה וסדנה, על הדרך בה קשב לגוף יכול לעזור להשתחרר מאוטומט פיזי ומחשבתי.
למעלה מ- 15 שנה סיגל ברגמן יוצרת עבודות מחול ובמקביל מלמדת שיטת אלכסנדר ואילתור. ביצירה ״בהילוך ידני״ היא ממוססת את הגבולות בין שלושת התחומים ונותנת לשילוב ביניהם להוליד משהו חדש. במופע סדנה זה הקהל נשאר ישוב בכסאו, ומוזמן לעבור תהליך של הבנה ושינוי דרך צפייה, הקשבה, דמיון ועשיית פעולות פשוטות כמו הצבעה או אמירת שמו. שיטת אלכסנדר מלמדת איך לזהות ולשנות הרגלים פיזיים שמייצרים כאב או פציעה. השינוי מתחיל בזיהוי של התגובות האוטומטיות, השהייה שלהם - כלומר עצירה של התגובה הפיזית השגורה, והחלפה שלה בתגובה אחרת (לשון אלכסנדר -התכוונות).
היצירה מדגימה את עקרונות אלה ומשחקת איתם בשלושה מישורים:
-הסיפור על פ.מ. אלכסנדר שיצר את השיטה כדי להתגבר על צרידות שגדעה את הקריירה שלו כשחקן.
- ההסטוריה האישית של הכוראוגרפית, שהשיטה עזרה לה להתגבר על פציעת ברך וגם להבין מה בעצם מתכוונים כשמבקשים לשחרר ולהתכוון בשיעורי Release Technique
- במישור ההווה הפרפורמטיבי בו הכוריאוגרפית מזהה, משהה ומכוונת בעצמה, ומזמינה את הקהל לעשות את אותו התהליך בזמן ביצוע תרגילים פשוטים.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

::: אי ההתחוללות :::
העבודה חוקרת, משהה וממחישה את המושג האקזוטיקה והאופן בו ההמצאות באחרות היא נפיצה ועלולה להעיד על מקומו המפוקפק של הרצון לעונג בעולמנו המודרני.
כיצד ניתן ליצור אקזוטיקה מלאכותית? כיצד ניתן לאפשר הגשמה ושיקוף של עולם פנימיֿ, של תחושות, רגשות ומחשבות ששוכנות בתוך הגוף ומנסות למצוא את ביטויהן באופן חשוף ומלא כדי להגיע לעונג?
אנו מבקשים לקרא תיגר ולשחרר את הפנימיות שעם הזמן נאלצה להתמודד עם סופות וסערות רוחשות שהודחקו והצטברו לשכבות. אנו קוראים לנער ולעבור דרך השכבות, להעיר את החושים ולהגביר את הווליום של הסנסוריות וההקשבה. לחוות ולאפשר הוויה חדשה, אקזסטנציאלית ואנרכיסטית שתתפשט כמו תופעת טבע, טקס או פולחן, כחגיגה משונה שתתרחש ב'אי' שהוא מופע נפרד/מחובר דומה/שונה מהחיים עצמם וביחס אליהם.

בהשתתפות: מיכל אגסי קים טייטלבאום ואריאל כהן | יעוץ אמנותי: ענת דניאלי ויאיר ורדי | עיצוב חלל: מיכל אגסי |עיצוב תלבושות: א+מ+ק (שלושתנו), גרא דוידי | מוסיקה: Pauline Oliveros, Bethoven, Animal Collective ועוד
תודה לרותי אגסי ולנחום אגסי, לסוזן קיי כהן ובני כהן ולמריקה ומיכאל טייטלבאום

----------------------------

::: חדווה, חלק ראשון:::
ביצירה ״חדווה, חלק ראשון״ היא מהלך שני בפרוייקט של אסף מהשנה האחרונה. העבודה מנסה למצוא עוגן בריבוי של חומר, ונחת בתוך תזזיתיות.
במהלך השנה חקר אסף פעולה של כתיבת טקסטים שנכתבו מתוך התבוננות בגוף שרוקד בעניים עצומות. הטקסטים שנוצרו מאופיינים במעברים תלולים מדימוי לדימוי, ומקורם ברצון לייצר מרחב טקסטואלי עשיר באינפורמציה אשר נמנע מאחידות. או לחילופין, מה שמאחד אותו הוא איזו עקשנות להמשיך לעבור מהתפזרות להתלכדות להתפזרות.

בהשתתפות : אסף אהרונסון , תמי ליבוביץ , זהר ויימן קאלמן , לואיז טרוהרט

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

ROUTS מפנה את תשומת לבנו למסע מרובה מסלולים מאוכלסים. בשותפות בניהם, שישה אנשים/רקדנים/פרפורמרים, מתנגדים באופן תמידי לכוח הכבידה, ומוצאים אסטרטגיות שונות של שיתוף פעולה המאפשרות להם לצלוח את האתגרים והמסע במסלולים שונים אלו.
דרך עבודת זוגות עשויה לעילא, בדיוק רב ובמערכים דינמיים החושפים ומדגישים מסת גוף ייחודית. דרך התעקשות והתמדה נאדר וקמפוס מציעים חוויה תפיסתית המעוררת תחושת הווה מתמשך רווי בדפוסים של חזרתיות הצטברות של תנועות שיקשוק היוצרים מנגנונים מורכבים של חלל וזמן.

*תושבי בת-ים זכאים להנחה קבועה של 50% ממחיר הכרטיס המלאי
**ההנחה תינתן רק בהצגת כרטיס תושב/תעודת זהות בקופה

חתיכה 1: פיגורה | נועה עטר
סולו שנולד מתוך רצון לשחרר את הגוף ממשמעויות וציפיות תרבותיות ידועות מראש ולהוציא לחופשי אמת חדשה הפורמת את הסדר המוכר.
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל נפגשות 2018 .

רקדנית שותפה ליצירה: ליל גורן, מוסיקה: Meredith Monk-Conversation, תלבושת: מכנס-בחסות Mizo by Inbal Ben Zaken , חולצה וסטיילינג- מור וייסמן

חתיכה 2:Formed of Us| שני בר-דימרי

While you carry me, I hold you.
'חיבוק' הינו מנח/פעולה יומיומית דרכה היצירה בוחנת את הצורך הראשוני שלנו כגופים, כאנשים להינשא (לתת ולקבל משקל). מהלך של עשרה מנחים מהווה את אוצר המילים של היצירה. הרפטטיביות של המהלך ופירוקו מוציא לאור את הרגעים האנושיים ורגעי החלימה.

מבצעות: נועם דויטש ושני בר-דימרי, מוסיקה מקורית: אמיר סיני וייסגלס

חתיכה 3: Slice | סופיה קרנץ

משחקי זיכרון של אישה בקצביה.
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל מיפו עד אגריפס 2018.

מוסיקה מקורית : אסף ג׳ימס בר און, אביזרים Aufshnitt berlin:

חתיכה 4: תראי, תראי! | ליטל בן-חורין

אם לא שיתפתי, האם הכל קרה?
אנחנו מכורים להקפאה של כל רגע נתון, להנצחה שלו, ולעיתים אפילו לעיוות של המציאות ולהוצאתה מהקשר.
המקום בו ההנצחה הופכת להיות העיקר וחווית הרגע לשולית.
העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל אינטימדאנס 2017, תמונע, תל אביב.

משתתפות: מעיין רייטר וליטל בן-חורין, עיצוב חלל/תפאורה: זוהר שואף, מוסיקה: Theme from a summer place, Percy Faith version & C2C - Happy feat. Derek Martin, Official Video עריכת מוסיקה: יובל שנהר.

היצירה PANGEA שואפת להביא פרשנות מורכבת ורחבה למושג הנשיות. היצירה רוצה להביא ייצוג רב מימדי של נשים כאינדווידואליות ולפרק אידיאלים מסורתיים של נשיות. יחד, אנחנו גם בוראות קהילה נשית בימתית ויוצרות על הבמה מערכות יחסים שמאפשרות שונות ואינדיווידואליזם לצד אנושיות וסולידריות. ביצירה אנחנו מציגות רוחב של גופי ידע מחוליים ותרבותיים, חושפות את הצופה למגוון של סגנונות מחול וייצוגים של נשיות.

בדק/בית היא עבודת סולו שיצרתי עבורי ועבור שש מסיכות של בני משפחתי, כולל את סבתי ואותי. בדק-בית מתבוננת בדימויים ובגנים שמשפחתי נושאת, וכיצד אלו מאוחסנים ומעצבים את גופי ואת תודעתי. אני מנסה להתחקות אחר המקורות של התנועות, דרכי המחשבה, הערכים, הדימויים, הפוליטיקה וההיררכיה, שנוכחים במשפחה ובאופן שבו אני נושאת את משפחתי כחלק מזהותי. בעצם לקחתי את "עצמי" כמקרה בוחן, כגוף של ידע.

זורחות מאת שירה אביתר בשיתוף הרקדנית ענת עמרני
'זורחות' מפגישה שני גופי ידע תנועתיים בני שתי תרבויות שונות: התרבות התימנית והתרבות המרוקאית. מחול השמחה יוצא מהקשרו וחוגג את עצמו על הבמה, וזו מאפשרת לבחון את המשותף ואת השונה לתנועות המחול המסורתיות שנטמעו בגופנו. ב"לבישה" המחודשת של התנועות אנחנו מקוות לעורר זיכרון שרירי, ובאמצעותו להגיע לרגשות, לתחושות ולדרכי מחשבה שנוצרו בתרבויות אלה ושנצרבו הן בגוף והן בתודעה.

איך המרחב מבנה את הדרך שבה הגוף פועל עליו ובתוכו?
כמי שעברה מן העיר אל הכפר, מן החוף אל ההר, מן הבועה אל קו התפר, מן הרווקות אל האמהות – אני מבקשת לבדוק איך המרחב פועל עלי והופך אותי למה שאני.
מה בין גיאוגרפיה, דמוגרפיה טופוגרפיה והגוף הפרטי?
האם אנחנו אכן "תבנית נוף מולדתנו"? כפי ששאול טשרניחובסקי הציע

** לפני המופע, בשעה 19:30, אירוע שיח: 'קריאה מקומית': שיחה בהנחייתה של דנה יהלומי, בהשתתפות פרופ' אנדרה לפקי. במפגש יציגו ד"ר דפנה בן-שאול ורן בראון מקרי בוחן באמנות המקומית.

"אנחנו מגיעים ממקום שלם ויוצאים בנפרדות למסע בעולם התופעות.
ולכים על פני האדמה, פנינו קדימה, מדי פעם מביטים אחורה ומשנים את החזית, מגדירים ציר לפני שבוחרים כיוון.
דרך הזיכרון והכמיהה, ובעזרת אינסטינקטים בריאים אנו נעים בעולם הצפוף ביציבות,בזרימה ובעדינות.”

בתמיכת משרד התרבות והספורט; מועצה אזורית מנשה ובשיתוף אולפן למחול מנשה ועמותת רותם

אנא ואגאנא מתקיימת מרקמות של יצירה, נשיות, אימהות ודם. היא משוחחת עם טכסטים פמיניסטיים משל הלן סיקסו ולוס איריגארי, מציירת בהשראת ציורי הואגינות של האמנית ג'ודי שיקגו, ומדקלמת את 'שיר המחזור' של אמנית הספוקן וורד דומיניק כריסטינה.
אנא ואגאנא יוצרת תנועה של סימטריות מתחלפות בגוף על המישור האופקי. היא מתנועעת בקרבה אל הארץ, כדי להיוולד, להתחדש, להיות עתיקה, תנ"כית, להיות גוף טבעי, להיות נוף בעולם. ולהפיח חיים. להוליד. לזמן את מה שמודחק, קמאי שנחבא וממתין לבוא שוב במלא הדרו-הדרה אל עולם נשי, עתיק, עמוק, פיסי, של בשר, עצמות וכדוריות דם. היא זוכרת את היות הגוף בתוך גוף, להיות שניים, להיות בלתי נפרדת, להיפרד, ללדת, לתת.
וכשאנא ואגאנא מבקרת במישור האנכי, היא מבקשת לומר במילים את מה שצריך להיאמר. את הדם. דם שגברים פוגשים כשהם הורגים, דם שנשים פוגשות כשהן יוצרות חיים.
והיא, היצירה, מדמיינת שותפות של נשים וגברים בקרבה ובנגישות למקור שלהם, אל הביולוגיה שלהם, אל החיים.

מרכז לכוריאוגרפיה 'כלים' בת ים שמח לארח לראשונה בישראל את החוקר והאוצר, פרופ' אנדרה לפקי (André Lepecki ) ראש המחלקה ללימודי מופע באוניברסיטת ניו יורק NYU)) סדרת סמינרים והרצאות, בתמיכת ARTIS (www.artis.art), המרכז לאמנות עכשווית תל אביב ואאוטסט ביאליק רזידנסי ישראל.

פרופ' אנדרה לפקי הוא העורך של מספר אנתולוגיות אודות תיאוריה מחול ופרפורמנס, מחבר הספר "מיצוי מחול: אמנות המופע והפוליטיקה של התנועה" (תורגם לעברית ב-2013) ושל Singularities: dance in the age of performance (2016). אוצר תערוכות אמנות ופרפורמנס, ביניהם התערוכה והמופע המחודש של אלן קפרו, 18 Happenings in 6 Parts, עליהם זכה בפרס מיוחד מטעם איגוד מבקרי האמנות בארה"ב.

במהלך ביקורו בישראל, ינחה פרופ' לפקי שני סמינרים המיועדים ליוצרי מחול, לחוקרים ולאוצרים, וכן יקיים הרצאה המיועדת לקהל הרחב. זוהי הזדמנות נדירה לפגוש באופן מעמיק את המחשבה והעשייה של מי שמוביל מזה למעלה מעשור מהלך משמעותי בתחום המחקר, האוצרות והיצירה של המופע בכלל והמחול בפרט וכן אפשרות להתבונן דרך עבודתו על המציאות המקומית.

הרצאה פתוחה:
<<< אירועים, סינגולריות, התמדה: מחול ועידן הפרפורמנס >>>
בהרצאה זו אעסוק במספר מאפיינים במחול העכשווי המקרבים אותו למסורת מסוימת באמנות המופע. באמצעות הפניית תשומת הלב לעבודתם של מספר אמנים עכשוויים אשר פועלים באזור הייחודי שבין כוריאוגרפיה, פרפורמנס ארט, אמנות-גוף, וידאו והצגת תערוכה, אציג כיצד שלוש אסטרטגיות עכשוויות בכוריאוגרפיה עיצבו מחדש את היחסים בין מחול ובין דמיון אסתטי ופוליטי. האסטרטגיות בהן אתמקד הן: התמדה, דבריות (thingness) ואפלה. בין האמנים בהם אתמקד Trajal Harrell, Julie Tolentino, Ron Athey, Mette Edvardsen, and Ralph Lemon.

<<< אביתר / סעיד >>>
בעבודתה החדשה,  יצירת סולו לאביתר סעיד, שירה אביתר ממשיכה לעסוק באופן שבו גופי ידע תרבותיים מגולמים בגוף. היצירה משרטטת נוף תרבותי אישי: תנועות, מחולות, מקצבים, מחוות, ערכים ודרכי מחשבה ותקשורת שיחד מרכיבים שפה שתורגלה בבית. עם היציאה למרחב הציבורי, שפה זו הפכה מזוהה, מסמנת, "אחרת". על הבמה, סעיד מהגר בביתו, פורם ושוזר מחדש זיכרונות גופניים, גופי ידע, תחושות ורגשות, וחוגג את האפשרות לקיים גוף עצמאי בהווה.
כוריאוגרפיה: שירה אביתר | רקדן יוצר: אביתר סעיד
העבודה עלתה בטרום בכורה בפסטיבל צולן ובבכורה בפסטיבל 'בין שמיים לארץ' בליווי אומנותי של יסמין גודר. העבודה נהנתה משהות אמן במרכז 'כלים' ומרזדנסי ב'טייץ- ברית מחול ומחשבה' ובSEAD אוסטריה, בתמיכת מפעל הפיס.

<<< בדק בית >>>
העבודה מתבוננת בדימויים ובגנים שמשפחתי נושאת והיכן אלו מאוכסנים בגופי ובתודעתי. העבודה נוצרה במסגרת התכנית לכוריאוגרפיה ב'כלים'. 
מוזיקה:  Reflections of my life" by the Marmalades"

"אנחנו מגיעים ממקום שלם ויוצאים בנפרדות למסע בעולם התופעות.
ולכים על פני האדמה, פנינו קדימה, מדי פעם מביטים אחורה ומשנים את החזית, מגדירים ציר לפני שבוחרים כיוון.
דרך הזיכרון והכמיהה, ובעזרת אינסטינקטים בריאים אנו נעים בעולם הצפוף ביציבות,בזרימה ובעדינות.”

בתמיכת משרד התרבות והספורט; מועצה אזורית מנשה ובשיתוף אולפן למחול מנשה ועמותת רותם

העבודה עוסקת בצורות. צורות כאובייקט גיאומטרי וצורות כשיקוף וייצוג של רעיונות או ערכים.
היצירה חוקרת את ההיבטים הכוריאוגרפיים ואת ההקשרים התוכניים והרגשיים שגלומים בצורות. לדוגמא: מעגל; מבחינת קומופוזיציה זוהי צורה היקפית במרחב
אבל כאשר קבוצת אנשים מסתדרת במעגל אילו ערכים עולים ומגולמים בתוך הצורה? אינטימיות, שיתופיות, הכלה ושיוויון.
העבודה בוחנת את האופן בו אנו מתבוננים בצורות, האופן בו צורות נחוות בראי הזמן (מה בעינינו נתפס כצורה מיושנת ומה נתפס כצורה חדשה), באילו צורות מתלכדות קבוצות ובאילו הפרט ומה קודם למה רעיון לצורה או צורה לרעיון.

מופע מחול ומייצג בגרסה חד פעמית וייחודית, בה אור אבישי ואיילת יקותיאל מחברות קולקטיב ׳אוגוסטין׳, ישתפו פעולה עם קרן בן-אלטבט, רוני מרסלנד, מיכל דן, פיי שפירו ואתכן/ם.

MY PIECE היא יצירה שנמצאת בתהליך היווצרות מתמיד. היצירה הוצגה לראשונה בפרויקט שהות אמן בPreforming Arts Platform בעיר אורהוס שבדנמרק, לפני כשנה. בפרויקט זה, אוגוסטין מזמינה אמנים מקומיים מתחומים שונים ואת הקהל להצטרף לתרגול שלה, לפרזנטציות של חלקים מהמופע, לדיונים פתוחים על רעיונות שמעלה הפרויקט, ויישומם במופע. מתוך תהליך זה, נולד מהלך לאירוע אחד ויחיד במינו המורכב מסקור מתעדכן, מהרכב המשתתפים באירוע ומשאלות על בעלות-שייכות & חיבור- יצירה (Ownership & Authorship).
מאיפה מגיעה הכמיהה לבעלות? איך משהו הופך לשלי? למי שייכת יצירת אמנות? למי שייכת החוויה?
שאלות אלו ואחרות עולות בתהליך היצירה הבינלאומי והמתרחב.
א.נשי הקהל מתבקשים להגיע עם חפץ הנמצא בבעלותם ולהעניקו ליצירה.

על קולקטיב ׳אוגוסטין׳:
קלאה אונורי, איילת יקותיאל ,בירגיטה לונדטופט, מארי אנדרסון, ואור אבישי, נפגשו לראשונה בבריסל בשנת 2013. מאז נפגשות חברות הקולקטיב בהרכב מלא אחת לשנה (בבלגיה, דנמרק, פינלנד, שוודיה ועוד) לתהליך איטי, מתעדכן והמשכי של למידה אחת מהשניה, מפגש עם הקהילה המקומית בה הן מתארחות ושיתוף של תהליכי היצירה המשותפת שלהן. בין מפגשים אלו, מתוך ובהשראת אוגוסטין, מקיימות חברות הקולקטיב פרויקטים ומופעים מקומיים בהרכבים שונים בסביבה בה הן שוהות.

MISSSPELLED, עבודתה החדשה של מאיה וינברג, מעלה באוב מיתולוגיה מיסטית מומצאת, בה לראשונה השכחה היא שפתה של מספרת הסיפורים. מלאכת הכישוף ומלאכת האמנות מתבררות כאחת: הבמה היא חלל העבודה, אך גם המרחב המכושף. הפרפורמנס הוא מרחב הלמידה והאיבוד, ההשבעה, הכישוף, היצירה והאבדן.

שלוש הפרפורמריות, על האסטרטגיות השונות שלהן, פועלות מול החלל, הזמן, הקהל וזו מול זו כשלוש דמויות המורדות באפשרי ונחושות לפרשו מחדש, וכשלושה מרחבי סיפור, הנטווים זה בזה ופורמים זה את זה.

על הבמה ובתוכה, באמצעות תנועה, דימוי, אובייקטים, סאונד וטקסט, נרקם סיפור המעמת את זמן הנפש עם הזמן הלינארי, ומעמיק אל מרחבים חדשים של שפה ודימוי.
חוקי הטבע שנשכחו אינם תקפים עוד: בהשכחם הם מפנים את מקומם לסיפורו של הלא-עקבי, האחר, המשונה, הקווירי והמכושף.

MISSSPELLED, עבודתה החדשה של מאיה וינברג, מעלה באוב מיתולוגיה מיסטית מומצאת, בה לראשונה השכחה היא שפתה של מספרת הסיפורים. מלאכת הכישוף ומלאכת האמנות מתבררות כאחת: הבמה היא חלל העבודה, אך גם המרחב המכושף. הפרפורמנס הוא מרחב הלמידה והאיבוד, ההשבעה, הכישוף, היצירה והאבדן.

שלוש הפרפורמריות, על האסטרטגיות השונות שלהן, פועלות מול החלל, הזמן, הקהל וזו מול זו כשלוש דמויות המורדות באפשרי ונחושות לפרשו מחדש, וכשלושה מרחבי סיפור, הנטווים זה בזה ופורמים זה את זה.

על הבמה ובתוכה, באמצעות תנועה, דימוי, אובייקטים, סאונד וטקסט, נרקם סיפור המעמת את זמן הנפש עם הזמן הלינארי, ומעמיק אל מרחבים חדשים של שפה ודימוי.
חוקי הטבע שנשכחו אינם תקפים עוד: בהשכחם הם מפנים את מקומם לסיפורו של הלא-עקבי, האחר, המשונה, הקווירי והמכושף.

Like a sex machine/ אור מרין

כולם אויבים, כולם אהובים, אוהבים אויבים, אויבים כאהובים, יורים מילים, מתנשקים פצצות מציגים את גופם כתערוכת כלי נשק ייחודית וחדשנית. גופות לומדים לעבוד יחד ולהתחבר למכונת ירייה אחת, גוף כאדמה כבושה, שטח אש, הוא כלי מלחמה, כלי אהבה, ככה סקס צריך להיות - לייק א סקס משין.
היצירה עלתה לראשונה כחלק מפסטיבל אינטימדאנס 2018.
היצירה התאפשרה תודות לתמיכת מפעל הפיס, מנהל תרבות, עמותת הכוריאוגרפים ומרכז רי-סרץ ובית הספר לאמנויות הבוסתן בנתניה.

מאת: אור מרין
משתתפים-יוצרים: אלי כהן, אורי דיקר | דרמטורגיה: אורן נחום | ניהול חזרה: מיכל בן-בסט | תלבושות: אור מרין | עיצוב תאורה: יואב בראל | מוסיקה – אי ירוק בים – יעל לוי

**המופע כולל עירום חלקי

אֲדָמָה (נקבה) / גלעד ירושלמי

"אֲדָמָה (נקבה)" נוצרה בהשראת שיריה של רחל בלובשטיין ("המשוררת") ורוחה שאובה מעולם הדימויים הזכרי-חלוצי של ימי העלייה השנייה.

בימי ראשית הציונות היחס אל אדמת פלסטינה היה כאל נקבה שיש לגאול. הגברים הציונים ביקשו לייצר "יהודי חדש" ודרשו לסגל לעצמם תכונות זכריות, "ערביות", "מכביות" תוך שנטלו מעליהם כל סממן נשי. על הבמה, במבנה של שירה ושל חריש - זוג גברים מתמסר באופן מוחלט לדימויים אלו ומנסה לכבוש את הקרקע. היצירה בוחנת את המחיר ואת הרווח שבהתמסרות הטוטאלית אל דימויים גבריים אלו ומציעה אלטרנטיבות לאיכויות אחרות כמו חמלה, הכלה ורוך - שיכול האדם לשאוב מן האדמה.

היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל זירת מחול 2017 בבית הנסן, ירושלים. ההופעה מתאפשרת הודות לתמיכת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב (ע"ר).

יוצר: גלעד ירושלמי
רקדנים יוצרים: תומר גיאת וגלעד ירושלמי | ליווי אמנותי: סהר עזימי

לימפופו מאת ק. צ׳וקובסקי בתרגום מאת נתן אלתרמן.

מופע מחול - תיאטרון לילדים ע״פ לימפופו מאת נתן אלתרמן. ד״ר אוי-זה-מר, רופא החיות, מקבל קריאה דחופה לעזור לגורי החיות החולים בלימפופו, אפריקה. הד״ר והקהל מוצאים את עצמם במסע רצוף אתגרים וסכנות לאפריקה. טיפוס הרים עם נשרים, סקי שלג עם זאבים וצלילה על גבי לוויתן. האם ד״ר אויזמר יצליח במסעו להציל את החיות החולות?

הילדים יוצרים בסדנת מלאכה את התפאורה התלבושות ומשתתפים במופע באמצעות הנחיה תנועתית.

משך ההופעה: 50 דקות. סדנת מלאכה: 30 דקות

אנא ואגאנא יוצרת תנועה של סימטריות מתחלפות בגוף על המישור האופקי. היא מתנועעת בקרבה אל הארץ, כדי להיוולד, להתחדש, להיות עתיקה, תנ"כית, להיות גוף טבעי, להיות נוף בעולם. ולהפיח חיים. להוליד. לזמן את מה שמודחק, קמאי שנחבא וממתין לבוא שוב במלא הדרו-הדרה אל עולם נשי, עתיק, עמוק, פיסי, של בשר, עצמות וכדוריות דם. היא זוכרת את היות הגוף בתוך גוף, להיות שניים, להיות בלתי נפרדת, להיפרד, ללדת, לתת.
וכשאנא ואגאנא מבקרת במישור האנכי, היא מבקשת לומר במילים את מה שצריך להיאמר. את הדם. דם שגברים פוגשים כשהם הורגים, דם שנשים פוגשות כשהן יוצרות חיים.
והיא, היצירה, מדמיינת שותפות של נשים וגברים בקרבה ובנגישות למקור שלהם, אל הביולוגיה שלהם, אל החיים.

Sherry is you.
You are her.
Do not forget or forgo anything about you or her.
Things are good and things are bad.
You are good and you are bad.
She is only good. Be better.

הזירה בשיתוף פעולה עם כלים, גוף לעבודה כוריאוגרפית- זירת מחול 2018.
בית הספר למזג אויר | גיא גוטמן
שתי עבודות שונות באותו יום, אותו חלל, ואותם תנאי סופה:
נון טרופו- מופע לילדים | 17:00
א.ו.ס.ל.ו | 21:00

נון טרופו- מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 4
נון טרופו הוא מופע לילדים במזג סוער. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.

א.ו.ס.ל.ו היא עבודת מחול היסטורית בשלג ובסופה.
כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת כוראוגרפיה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה.

הזירה הבינתחומית 2018 יולי- דצמבר היא סדרת פעולות ונקודות מבט על מחול בסביבה בינתחומית.

הזירה בשיתוף פעולה עם כלים, גוף לעבודה כוריאוגרפית- זירת מחול 2018.
בית הספר למזג אויר | גיא גוטמן
שתי עבודות שונות באותו יום, אותו חלל, ואותם תנאי סופה:
נון טרופו- מופע לילדים | 17:00
א.ו.ס.ל.ו | 21:00

נון טרופו- מופע לילדים+הורים מומלץ מגיל 4
נון טרופו הוא מופע לילדים במזג סוער. בתוך הסערה העולם איננו כה חד משמעי. בתוך השלג הכול מיטשטש וניגודים יכולים להתקיים זה לצד זה. אנו לומדים דרך ניסיון והאפשרות לטעות, להיות בין קטבים. אנו מנצלים את הסופה, את מזג האוויר המשתנה, בכדי לייצר היפוכים והמצאות, בכדי להתבונן ולזוז, בכדי להיקסם, בכדי לאפשר מצבי רוח.

א.ו.ס.ל.ו היא עבודת מחול היסטורית בשלג ובסופה.
כרוניקות, תנועות ורעשים, העוסקים בנרטיב הפוליטי ובהיסטוריה הישראלית פלסטינית באופן קונקרטי מאוד ומופשט להחריד. הפרטיטורה של המופע עוקבת אחר המיתולוגיה של הסכמי אוסלו, של תהליך השלום והסכסוך על שלל אינסוף התאריכים, הדמויות והצללים. לצד הנרטיב הפוליטי, מורכבת כוראוגרפיה עמוסה ברגעים, ציטוטים, חזרות, אירועים תנועתיים קטנים וגדולים. ריקוד-עם של הזמן שחולף, של הזדמנויות אבודות, של פוטנציאל לתנועה.

הזירה הבינתחומית 2018 יולי- דצמבר היא סדרת פעולות ונקודות מבט על מחול בסביבה בינתחומית.

איך להשקיט את הים בשלושה צעדים פשוטים | יעל סופר סמסון
העבודה נוצרה תוך ניסיון למצוא שקט בתוך בליל כאוטי של נסיבות. הצפת האינפורמציה המאפיינת את העידן הנוכחי והדאגה המתעצמת תמידית לנוכח המצב בפיסת ארץ זו, התערבבו עם שאלות לגבי התפיסה שלנו של ידע וחוסר ידע, בגרות והתבגרות, ידע תיאורטי וידע גופני, מערב ומזרח, רוח וחומר.
יוצרת ומבצעת: יעל סופר סמסון

דרייב | הדס אשל
דיאלוג עצמי המנסה לשמור על אותנטיות וכנות ולייצר שיתוף פעולה בלעדי עם הגוף הנתון. נסיון לשהייה פיזית פנימית, נטולת הפרעות וביקורת בתוך פרדוקס של חשיפה לעולם חיצוני.
יוצרת ומבצעת: הדס אשל

*הפסקה*

פִיטְנָה | שני בר דמרי
היצירה היא טקס. במהלכו אני חוזרת אל תנועת הגל (wave) הטמון בגופי, מתמסרת אליו ודרכו מתחברת אל שורשים גופניים. פעולה זו מעלה שאלות הנוגעות לגוף האישה הרוקדת? עיניכם המביטה, השטיחים והגוף הנשי הפועל חושפים את הגבול הדק שבין היומיומי לקדוש ובין המיני לפולחני.
יוצרת ומבצעת: שני בר דימרי

Running Out Of| דינה פריימן מאיר
"אוי לי! אני נורא מאחר!" (ארנב לבן, עליסה בארץ הפלאות, לואיס קרול)
הפחד הכי גדול שלי הוא לבזבז זמן. כשאני מרגישה שאני מבזבזת זמן, שרירי מתכווצים, גופי נהיה נוקשה ואני מפסיקה לנשום.
יוצרת ומבצעת: דינה מאיר

כמנהגה בעבודות קודמות , צוקרמן ויזר חושפת מנגנונים אנושיים ואישיים המחוברים לפרפורמרים הנושאים אותם. במקרה הנוכחי, משה ושרון, שני רקדנים בוגרים ומנוסים, רועים בתוך שדה הראייה הפרפורמטיבי, תרים אחר שטחים מתים ומנסים להחיות אותם.

מאת: שרון צוקרמן ויזר | מופיעים: משה שכטר אבשלום ושרון צוקרמן ויזר
עין חיצונית: שני גרנות | עיצוב תאורה: עומר שיזף | עיצוב אובייקט: מעין רזניק
מוסיקות: Emahoy Tsegué-Maryam Guèbrou, איתמר ציגלר, החיפושיות
צילום: שני גרנות

העבודה התאפשרה תודות לתמיכת מפעל הפיס, טייץ- ברית מחול ומחשבה ופסטיבל צוללן.

מופע פתיחה:
"כסופות" - תיאטרון בובות ורהיטים.
יצירתן של הילה פלשקס ומעין רזניק
בימוי: שרון צוקרמן ויזר | מוסיקה: גיא שרף | תאורה: נעה אלרן

השפה של העבודה מחפשת להציף את הלא מוגדר,
להחזיק חלל שמתפורר.
כמו הניסיון להגדיר נשיות, כזו שלא רוצה להגדיר את עצמה כה'אחר' של הגבר.
העבודה רוצה להגדיר את עצמה מתוך עצמה.

ביצירה אנחנו רבות שהופכות לאחת, אחת שהופכת לרבות.
הנשיות שאנחנו חוות יחד היא אסוציאטיבית, פראית, אמורפית,
מתהווה תמידית.

אי אפשר להחזיק את הקיים.
יש רצון ללכת לאיבוד לא אבודות.
יש רצון להתחזק ולהתייאש.
​

אנחנו מזמינים נפילות, מפילים אלה את אלה, מייצרים משחקים חצי-מסוכנים. אנחנו נופלים מסלטה, נופלים מהראש ומהידיים. אנחנו מזייפים נפילה ונכשלים בה. אנחנו חושפים את הצדדים העמוקים והטיפשיים ביותר בעצמנו. אנחנו רוקדים נפילה.

הרכבי מוזיקה מקוריים, ינגנו במהלך הצהריים, והקהל יוזמן לטבול רגליו בגיגיות מים קרים, להצטנן עם שלגונים ולהאזין להרכבים ולמקהלות.
תיאטרון נוצר יעלה קטעים מתוך "בחצר אצל עליזה"- סיפורים ושירים מאת עליזה עליון ישראלי.
ההרכב הקומי "שלושה מאלתרים", יעלה מחזה שלם מאולתר ברוח שישי צהריים.

שלושה יוצרי מחול מ"כלים", יעלו עם שלוש עבודות מקוריות:

Biodegradable / נופים מבפנים | מתן טאופיק
על תהליכי ההתפרקות של מטען החוויות לכדי מרכיבי זהות, שמצטברות לכדי פיסות של עצמי
יוצר ומבצע: מתן תאופיק

מרחב פוטנציאלי | נועם פרנק
יצרתי את העבודה בעקבות פציעה ותהליך שיקום ארוך שעברתי בשנה האחרונה. עוסקת בהמצאות פיזית בגוף שהוא זר ולא מוכר, שסביבה משחקית מדומיינת ויצירתית, מאפשרת למוזרות שלו להפוך לעניין ולזרות להיות יפה ומרגשת.
קרדיטים: מוזיקה Johann Strauss II - The Blue Danube Waltz, שרון צוקרמן וייזר וקולגות יקרות מתוכנית כוראוגרפיה של כלים שנה א' 2017-2018 תודה על הליווי ועל התמיכה. תודה לעדי וייצמן שהיא חברה ויוצרת מוכשרת, תודה על הליווי והייעוץ

Running Out Of | דינה פריימן מאיר
"אוי לי! אני נורא מאחר!" (ארנב לבן, עליסה בארץ הפלאות, לואיס קרול)
הפחד הכי גדול שלי הוא לבזבז זמן. כשאני מרגישה שאני מבזבזת זמן, שרירי מתכווצים, גופי נהיה נוקשה ואני מפסיקה לנשום.

אביתר/סעיד הינו סולו לרקדן אביתר סעיד, היצירה משרטטת נוף תרבותי אישי: תנועות, מחולות, מקצבים, מחוות, ערכים ודרכי מחשבה ותקשורת שיחד מרכיבים שפה שתורגלה בבית. עם היציאה למרחב הציבורי, שפה זו הפכה מזוהה, מסמנת, "אחרת". על הבמה, סעיד מהגר בביתו, פורם ושוזר מחדש זיכרונות גופניים, תחושות ורגשות, וחוגג את האפשרות לקיים גוף עצמאי בהווה.

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל 'בין שמיים לארץ' בליווי אומנותי של יסמין גודר. העבודה נוצרה בשהות אמן ב'כלים' וב'טייץ- ברית מחול ומחשבה', בתמיכת מפעל הפיס.

זורחות מאת שירה אביתר בשיתוף הרקדנית ענת עמרני, מפגישה שני גופי ידע תנועתיים בני שתי תרבויות שונות: התרבות התימנית והתרבות המרוקאית. מחול השמחה יוצא מהקשרו וחוגג את עצמו על הבמה, וזו מאפשרת לבחון את המשותף ואת השונה לתנועות המחול המסורתיות שנטמעו בגופנו. ב"לבישה" המחודשת של התנועות אנחנו מקוות לעורר זיכרון שרירי, ובאמצעותו להגיע לרגשות, לתחושות ולדרכי מחשבה שנוצרו בתרבויות אלה ושנצרבו הן בגוף והן בתודעה.

העבודה עלתה בבכורה בפסטיבל הרמת מסך 2016 בליווי אומנותי של איציק ג'ולי ונוצרה בשהות אמן ב'כלים', בתמיכת סטודיו יסמין גודר וקרן יהושע רבינוביץ לאומנויות.

ניהול חזרות וייעוץ אומנותי: מאי זרחי | מוזיקה: אהרון עמרם "היא מאי צנעה" ולהקת שפתיים "אהלן וסהלן"

לימפופו מאת ק. צ׳וקובסקי בתרגום מאת נתן אלתרמן.

מופע מחול - תיאטרון לילדים ע״פ לימפופו מאת נתן אלתרמן. ד״ר אוי-זה-מר, רופא החיות, מקבל קריאה דחופה לעזור לגורי החיות החולים בלימפופו, אפריקה. הד״ר והקהל מוצאים את עצמם במסע רצוף אתגרים וסכנות לאפריקה. טיפוס הרים עם נשרים, סקי שלג עם זאבים וצלילה על גבי לוויתן. האם ד״ר אויזמר יצליח במסעו להציל את החיות החולות?

הילדים יוצרים בסדנת מלאכה את התפאורה התלבושות ומשתתפים במופע באמצעות הנחיה תנועתית.

משך ההופעה: 50 דקות. סדנת מלאכה: 30 דקות

הולכים על פני האדמה, פנינו קדימה, מדי פעם מביטים אחורה ומשנים את החזית, מגדירים ציר לפני שבוחרים כיוון. דרך הזיכרון והכמיהה, ובעזרת אינסטינקטים בריאים אנחנו מתייצבים ונעים בעולם צפוף אל עבר אפשרותם של עדינות וזרימה.

לאחר הופעות מוצלחות בפריז ופלורנס אביתר/סעיד חוזר לבת-ים.

היצירה משרטטת נוף תרבותי אישי: תנועות, מחולות, מקצבים, מחוות, ערכים ודרכי מחשבה ותקשורת שיחד מרכיבים שפה שתורגלה בבית. עם היציאה למרחב הציבורי, שפה זו הפכה מזוהה, מסמנת, "אחרת". על הבמה, סעיד מהגר בביתו, פורם ושוזר מחדש זיכרונות גופניים, גופי ידע, תחושות ורגשות, וחוגג את האפשרות לקיים גוף עצמאי בהווה.

ניתן ומומלץ לשלב את המופע עם סדנת ריקודי גלבי שמעבירים יוצרי המופע.
לפרטים נוספים: http://coursekelim.tagonet-ltd.com/show.php?id=5289

לימפופו מאת ק. צ׳וקובסקי בתרגום מאת נתן אלתרמן.

מופע מחול - תיאטרון לילדים ע״פ לימפופו מאת נתן אלתרמן. ד״ר אוי-זה-מר, רופא החיות, מקבל קריאה דחופה לעזור לגורי החיות החולים בלימפופו, אפריקה. הד״ר והקהל מוצאים את עצמם במסע רצוף אתגרים וסכנות לאפריקה. טיפוס הרים עם נשרים, סקי שלג עם זאבים וצלילה על גבי לוויתן. האם ד״ר אויזמר יצליח במסעו להציל את החיות החולות?

הילדים יוצרים בסדנת מלאכה את התפאורה התלבושות ומשתתפים במופע באמצעות הנחיה תנועתית.

משך ההופעה: 50 דקות. סדנת מלאכה: 30 דקות

וידאו וקול מתקשרים עם התנועה של רקדנים באמצעות חיישני תנועה הנמצאים על גופם היוצרים דימויים וצלילים, כהד לתנועותיהם ולתחושותיהם הגמישות.

בוידאו, נראה ריקוד המתנהל בבית מרוחק בדרום צרפת. מקום של סיפורים וחוויות משפחתיות שבו הרקדנים מגלגלים מחדש את הריקוד עם ניתוק פיוטי, כמעט עד לגבול של זרות מוחלטת. המכשיר האינטראקטיבי, כמו "עור שני", הופך את המגע, את הפעימה, את כוח התנועה ואת התחושות הנמצאות מתחת לעור. הצופה מגיע אפוא לאינטימיות של הרקדנים, בבית הזה, שבו הם יכולים לדמיין שהרקדנים חיו, ישנו, חלמו ושיחקו.

כוריאוגרפיה: שרה פדילי אלאווי ותמרה ארדה | וידאו: תמרה ארדה | מחקר: שרה פדילי אלאווי |
רקדניות: נואלי פולאן, ליזה בישריי, לורה בודו, תמרה ארדה ושרה פדילי אלאווי | טכנולוגיה: נילס מוראט, אלחנדרו ואן זנדט אסקובר ושרה פדילי אלאווי | מוזיקה מקורית: אלחנדרו ואן זנדט אסקובר

היצירה הופקה בתמיכת הדיאגונל פריז סיקליי, אוניברסיטת פריז דרום, ומרכז 44 קורסינו N+N.

המופע מובא במסגרת אירועי עונת ישראל-צרפת, בתמיכת המכון הצרפתי ושגרירות ישראל בצרפת.

הזירה בשיתוף פעולה עם כלים, גוף לעבודה כוריאוגרפית- זירת מחול 2018.
בית הספר למזג אויר | גיא גוטמן
שתי עבודות שונות באותו יום, אותו חלל, ואותם תנאי סופה:
נון טרופו- מופע לילדים | 17:00
א.ו.ס.ל.ו | 21:00

הזירה הבינתחומית 2018 יולי- דצמבר היא סדרת פעולות ונקודות מבט על מחול בסביבה בינתחומית.

הזירה בשיתוף פעולה עם כלים, גוף לעבודה כוריאוגרפית- זירת מחול 2018.
בית הספר למזג אויר | גיא גוטמן
שתי עבודות שונות באותו יום, אותו חלל, ואותם תנאי סופה:
נון טרופו- מופע לילדים | 17:00
א.ו.ס.ל.ו | 21:00

הזירה הבינתחומית 2018 יולי- דצמבר היא סדרת פעולות ונקודות מבט על מחול בסביבה בינתחומית.

בהצגה החדשה, שְֹפַת הַהֵם, בוחנים שחקני אֶבִּיסוּ – מעבדת התיאטרון בשפת סימנים - מה קורה כשהשימוש בשפת אם נאסר מ"סיבות חינוכיות". שמונה שחקנים חוזרים לבית הספר, לכיתה ולחצר. באמצעות שפה בימתית ייחודית, המשלבת שפת סימנים עם תיאטרון פיזי, הם מלמדים את עצמם ואת הצופים כמה שיעורים בסיסיים במדעי החיים, החברה והרוח, בפוליטיקה של מיעוט ורוב ובמיומנויות של שפה. זוהי יצירה קבוצתית של שחקני מעבדת התיאטרון - אלה אוחוטין, שובל בן זאב, לי דן, אלון זינו, גולן זינו, אדיס סיבהט, אלאא סרסור-סייד ונורית שלום, בבימויו של עתי ציטרון. מעבדת התיאטרון היא חלק מפרויקט המחקר "הדקדוק של הגוף" שמובילה הבלשנית פרופ' ונדי סנדלר מאוניברסיטת חיפה במימון מועצת המחקר האירופית. ההצגה מיועדת לחירשים ושומעים כאחד.

במופעי סוף השבוע תתקיים שיחה עם היוצרים-שחקנים לאחר המופע.

**אין מקומות מסומנים.
במידה ויש לכם צרכים מיוחדים, אנא כתבו לאדוה בכתובת המייל adva.weinstein@gmail.com

בימים אלו "כור ההיתוך הישראלי" כפי שהיה מקובל מאז קום המדינה עובר ניעור והגדרה מחדש, מתוך הבנה שאנו חברה מרובת זהויות ותרבויות, שמחפשת מכנה משותף שיכבד ויאפשר את המגוון. אנחנו קבוצת צעירים דוברי רוסית, 'הבריגדה התרבותית' מבית "דור 1.5", שנולדו בברה"מ והעבירו את רוב חייהם בישראל, יוצרים תרבות בריה"מית-ישראלית ומנגישים אותה לציבור הרחב. המטען התרבותי עמו הגענו לא קפא על שמריו, אלא המשיך להתפתח כחלק מהתרבות הישראלית, ולכן, הפרויקטים אותם אנו מפתחים משלבים בין יצירה מקורית, המבטאת זהות מהגרת, לבין פולקלור סובייטי, המבקש לפתוח דלת לבית ההורים.

מתוך הבריגדה צמחה גם קבוצת אומנים בני דור 1.5 היוצרים ערבי קונספט בשם ׳ערבי טוסובקה׳. בערבים אלה האמנים עוסקים בחוויות ההגירה וקונפליקט הזהות הרב תרבותית שלהם, בשירה, ספוקן וורד, משחק ומוזיקה וזאת במטרה לפתוח דלת לעולמם הלא מדובר, הן בזהותם שלהם והן בשיח הציבורי בישראל.

את ערבי הטוסובקה מארגנת "הבריגדה התרבותית", קבוצת צעירים יוצאי ברית המועצות, בני דור 1.5, הפועלים להפוך את הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית. הערב מלווה בסיפורים אישיים המתארים את חוויות ההגירה והתרבות הברה"מית עליה גדלו האמנים. מטרת הערב היא לאפשר לקהל דובר העברית להכיר את חוויות ההגירה של יוצאי ברה"מ, וכן לדוברי רוסית צעירים, הזדמנות להתחבר מחדש לחוויות ההגירה שחוו לא מכבר. זהו ניסיון ליצור זהות ישראלית־בריה"מית ולהפטר מהצורך לבחור בין שתי הזהויות האלה. לכל אחד יש הסיפור שלו, ובניגוד לכך ש'רוסים' נתפשים כמקשה אחת, הסיפורים מביאים מגוון של חוויות והצופה מקבל הצצה למציאות מורכבת, שמעלימה את הסטיגמה על מה זה רוסים.

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ובעיקר בשנות החמישים נעלמו אלפי תינוקות ופעוטות ממשפחותיהם - משפחות עולים שהגיעו ארצה ושוכנו במעברות ובמחנות קליטה. כשני שליש מהילדים היו ממשפחות עולים מתימן. השליש הנותר של הילדים היו ילדים ממשפחות טוניסאיות, מרוקאיות, טריפוליטאיות, עיראקיות ועוד - ומקצתם ילדים למשפחות שעלו ממדינות הבלקן.

ההצגה "יולדות" מבקשת להביא לקדמת הבמה את קולן של מי שהושתקו כל כך הרבה שנים, האימהות של הילדים שנחטפו ,ולמצוא את החיבור ביניהן לביננו, הנשים והאימהות של היום .

"החל במקצב הדומה לדופק סדיר ועד למצב שבו תחושת הדופק נעדרת לגמרי...
נמזגו המוזיקה והריקוד זה בזה ויצרו יחידה הומוגנית שאינה ניתנת לחלוקה.
הריקודים היו חלק מן הפולחן......גורם ממריץ לחוויה מרוממת של הרמוניה פנימית."
(המוסיקה בעולם האסלאם, אמנון שילוח)

ארבע נשים על מזבח האהבה
ביצירה אשר באמצעות שפת הגוף, מתארת פריחה וקמילה, סוף שהוא התחלה.
צער האהבה, המעורר משוררים רבים ליצור שירים אשר פורטים על נימי הלב,
מפנה מקום לטרבּ (طرب), תחושת ההתעלות.
מחול פולחן במרחבים בלתי מוגבלים של הזמן והמקום.