התכנית הדו-שנתית לכוראוגרפיה בכלים, בניהולה של מאי זרחי
שנה ב'

מתוך 0546305558 | כוריאוגרפיה וביצוע: רום שרצקי. צילום – דן אשוח

פרויקט שנתי

לקראת השנה השניה של התכנית, משתתפי.ות התכנית יתבקשו לנסח הצעה ליצירה עליה יעבדו במהלך השנה. מול הצעה זו וכמה רפרנסים מעוררי השראה מבחינתם.ן תתחיל עבודת המחקר והסטודיו בהנחייתה של מנהלת התכנית ומנטורים.ות אורחים.ות מקצועיים.ות. תהליך העבודה יכלול עבודה אישית בסטודיו בכלים, פרזנטציות מול הקבוצה, פידבקים קבוצתיים, חזרות אחד.ת על אחד.ת בהנחייה מקצועית, ופרזנטציות עם אורחים.ות. שנת הלימודים תחתם עם מספר מופעים שבהם תעלה היצירה כמה פעמים בחלל כלים.

שימו לב גוף
מיכאל גטמן

אנו, הגוף שלנו, שלי, הוא הרעיון המרכזי שנמצא בבסיס חווייתי את כל הדברים בעולם והוא גם דבר הנחווה כדבר מה, משהו, בעולם. נדמיין עולם בו אין עוד מרחק בין 'זה' לבין הידיעה שלנו את 'זה'.
כיצד, אם כך, נדבר על זה? נבין את זה? נזוז ונרקוד את זה?
בסדנת האימפרוביזציה נבחש בשאלות יסוד לגבי האופנים השונים בו הגוף פועל ותופס את עצמו בפעולה, כאן ועכשיו. נבחן את טיב היחסים המתחוללים ומחוללים בגופינו- רצון, הקשבה, בחירה, מחשבה, תחושה, תנועה- היבטים שונים של חוויה גופנית. נשאל כיצד נוצרת משמעות פיזית? באימפרוביזציה הדברים באים והולכים… איך נוצרים רגעים פרפורמטים שאנו מזהים כ משמעותיים. כיצד הגוף שלנו יודע לתרגם רעיונות לדימויים, לארגן מחשבה לתנועה, לפסל את הזמן, לתקשר עם/את עצמו, לייצר שפה. אנו נתן לידע הגופני שלנו להתעורר כקנבס העיקרי שעליו מתממשת החשיבה הכוריאוגרפית.
כל זאת לא רק על מנת לדייק בשעת מעשה, אלא גם לבחון ברגישות ובצלילות את עצם קיומו של הדיאלוג בין העצמי, הגוף והעולם.

מיכאל גטמן נולד בבאר יעקב. אמו ואביו, דורה וזכריה, עלו ארצה מלנינגרד הסובייטית, לאחר ניסיון כושל של חטיפת מטוס רוסי ב-1970- ״מבצע חתונה״. עם סיום הכשרתו המקצועית באולפן למחול בת דור תל אביב, בניהולה של הגברת ג’נט אורדמן, הצטרף לאנסמבל בת שבע בניהולה האמנותי של נעמי פרלוב ולאחר מכן רקד בלהקת בת שבע בניהולו האמנותי של אוהד נהרין. עם עזיבתו לאירופה עבד עם עם הכוריאוגרפית אמנדה מילר בלהקתה Pretty Ugly בפרייבורג גרמניה. כרקדן ביצע והתנסה במגוון סגנונות יצירה ודרכי עבודה עם כוריאוגרפים שונים, ביניהם, מרגיוריט דונלון, וויליאם פורסייט, מיכאל שומאכר, אוריין אנדרסון. מיכאל יוצר ומציג עבודותיו בפסטיבלים ומסגרות מקצועיות שונות בארץ ובחו״ל, ומתעניין בדפוסי חשיבה והתנהגות, והקשרים היסטוריים ותרבותיים הקשורים בגופנו. מלמד במסגרות אקדמיות ומקצועיות בארץ ובחו״ל. בימים אלו לומד לתואר שני באוניברסיטת האדרספילד, אנגליה.

תרגילים כוריאוגרפיים
מאי זרחי

בסדרה של מפגשים נתרגל כלים כוראוגרפיים בסיסיים שאינם תלויים בנושא מחקר או פיתוח יצירה. דרך עבודה עם כלים כמו: יוניסונו, קנון, סולו למול דואו ועוד, נתמודד עם שאלות כמו אופן העברת חומרים לפרפורמר/ית אחר/ת, המרחק בין לחוש חומר ״מבפנים״ לבין לצפות בו ״מבחוץ״, ועוד.
כמה מהמפגשים יהיו בשיתוף עם שנה ג׳ של התכנית להכשרת רקדנים יוצרים RE-SEARCH בניהולה האמנותי של אור מרין.

מאי זרחי (1984), כוראוגרפית ופרפורמרית, יוצרת עצמאית בספקטרום בין עבודות בימתיות, תלויות-מקום והשתתפותיות. מאי פועלת במפגש בין מדיום הכוראוגרפיה, הפרפורמנס והסאונד. בעבודותיה היא חוקרת את חומריות הגוף דרך תנועה וסאונד. מאי היא בוגרת האקדמיה למחול ברוטרדם הולנד (2006) והתוכנית לכוראוגרפיה ex.e.r.ce במונפלייה צרפת, בניהולם האמנותי של קסבייה לה רואה ומתילד מונייה (2007). במהלך לימודיה הייתה אסיסטנטית של הכוראוגרף וויליאם פורסיית בפרנקפורט גרמניה (2005). ממקימות הקולקטיב הכוראוגרפי mamaza בגרמניה יחד עם יאניס מנדפוניס ופבריס מצליח, איתם הייתה אמנית הבית בתיאטרון דה סינגל (2011-12) באנטוורפן בלגיה ובתיאטרון מוזנטורם בפרנקפורט גרמניה (2012-14). עובדת כדרמטורגית ומנהלת חזרות ליוצרים ויוצרות אחרים, כגון: עדי בוטרוס, אורי שפיר, שירה אביתר ועוד.
www.mayzarhy.com

העניין הלא פתור עם החיוּת (Aliveness / Liveness)
אורי שפיר

חיוּת היא האלמנט המרכזי ביותר בקיומו של המופע החי. רגע, באמת? מהי אותה חיוּת? איפה היא נמצאת – בגוף, במרחב, ובהסכם הלא מדובר של האירוע? האם היא באמת מתקיימת במרחבים האלה? באיזה אופן החיוּת מקבלת ביטוי והתייחסות במנגנון הכוראוגרפי? האם היא תורמת לו, או משבשת אותו? איזה בעיות, שאלות, קושיות, ועניינים לא פתורים היא מציבה בפנינו בתור יוצרי/מבצעי מחול? ואיך כל זה קשור לעונג? בסדנה נתנסה בתרגול פיסי, פרפורמטיבי, המנסה לשאול שאלות על חיות, פעלתנות (agency), ואולי גם על הלא-כלום כפוטנציאל. נקרא טקסטים ונצפה בקטעי וידאו, נשתהה במרחב בו הגוף יכול להיות גם ״דבר״ – אמיתי אבל פיקטיבי, קונקרטי ואבסטרקטי – עניין לא פתור לכשלעצמו.

אורי שפיר הוא רקדן, כוריאוגרף ויוצר. יליד 1983 וגדל במרכז הארץ. בוגר תיכון אלון ברמה״ש, הסדנה למחול בקיבוץ געתון, תכנית ״כלים״ לכוריאוגרפיה, ותכנית תואר שני לכוראוגרפיה ״מסטר אקסרס״ במונפלייה, צרפת. אורי יוצר עבודות משנת 2009 והופיע איתן על במות שונות בארץ כמו הרמת מסך, זירת מחול, חשיפה בינ״ל, פסטיבל צוללן, וגם בפסטיבלים שונים ברחבי העולם כמו L1DanceFest (הונגריה), Praha Tanec (צ׳כיה), Lucky Trimmer, Dance Europa (גרמניה), Antistatic (בולגריה) ועוד.
זוכה פרס משרד התרבות ליוצרים צעירים לשנת 2017 ,ופרס המקום הראשון בתחרות הכוריאוגרפיה הבינ״ל של מחול שלם MASH לשנת 2015 ,עם יצירתו ״הכולוכלום״. כרקדן, החל את דרכו באנסמבל בת שבע, והמשיך לשתף פעולה כרקדן-יוצר עם יוצרים ישראלים כמו יסמין גודר, ניב שינפלד ואורן לאור, דנה רוטנברג, מאיה לוי, גיא גוטמן ואחרים. אורי הוא גם מורה לגאגא, שפת התנועה של אוהד נהרין, ומלמד סדנאות ושיעורים בארץ ובעולם. את העבודות שלו ניתן למקם על קו הביניים בין מחול לפרפורמנס, והן חוקרות את שאלת החיות (Liveness) של המופע המחולי, באמצעות תנועה כתובה ולא כתובה, ובאמצעות מבנים ומערכות יחסים משתנים בין המופיע, הקהל והמופע עצמו.

מציאות מחוללת
מיכל הלפמן

ה״מפנה הפרפורמטיבי״ שהתחולל בעולם האמנות הפלסטית בשנות ה-90, פתח את הדלת לכניסתם של יוצרי מחול לתוך חללי האמנות. הריקוד המשותף לעולמות האמנות והמחול נמשך בסערה מאז ועד ימינו והשיב לעולם האמנות את הטקסי והגופני שאבדו לו במרוצת המודרניזם המאוחר. מצדו, תרם עולם האמנות לעולם המחול מבט ביקורתי ומושגי על המציאות בה מתהווה ומוצגת היצירה.
הסדנה תתמקד במושגים ״אסתטיקת יחסים״ ו-״ פרפורמנס מואצל״ שצמחו מתוך המפגש בין עולמות המחול והאמנות. מושגים אלו מצביעים על המציאות הנתונה כעל מאגר קיים של אופני פעולה פרפורמטיביים וכוריאוגרפיים ובעשותם כן, ממקמים את היצירה בתוך המציאות, על פניה החברתיים והפוליטיים.
הסדנה תהיה מורכבת מהיכרות עם יצירות שנעות על הרצף שבין עולמות המחול והאמנות, מקריאת טקסטים ומתרגול מעשי. נסיים את הסדנה בפרזנטציה של תרגילים שמשתמשים בחלל המוזיאון ובמרחב הציבורי כ״readymade ״על מאפייניו החלליים והפרפורמטיבים.

* הסדנה תתקיים במוזיאון בת ים.

מיכל הלפמן (ילידת 1973) היא אמנית מולטידיסיפלינרית שחיה ועובדת בתל-אביב.
עבודותיה מבוססות על מחקר היסטורי ועכשווי של דמויות וארגונים אשר פעלו תחת תנאים פוליטיים של אי ודאות ופגיעות. עבודותיה של הלפמן מעמידות מודלים פואטיים שמגיבים לאי הוודאות המאפיינת את החברה האנושית של ימינו. השילוב בין עובדות לבין פיקציה מהווה את הקרקע לעבודות מייצב המשלבות בתוכן וידאו ופרפורמנס. הלפמן הציגה תערוכות יחיד בארץ ובעולם בין השאר: מוזיאון ת״א לאומנות מוזיאון פליקס נוסבאום אוסנברוק Kunstwerke (KW) ברלין, המרכז לאומנות עכשווית תל אביב ומוזיאון ישראל.
כמו כן השתתפה בתערוכות קבוצתיות בינ״ל ביניהן הביאנלה ה-50 בונציה וביאנלה סאו-פאולו 32.

תרגום מידע תחושתי וויזואלי ע״י תנועה
שי פארן (גרמניה)

הסדנה תעסוק באופן שבו אנו מתרגמים ,מעבדים ומפרשים מידע שאנו קולטים הן באמצעות מגע והן דרך העיניים שלנו. בעבודה עם פרטנרים בקונסטלציות שונות, נתייחס לחשיבות הבהירות בתקשורת בזמן שאנו ממוקמים בתפקידים שונים- כאשר אנו מבקשים את מה שאנחנו צריכים וכאשר אנו נותנים את מה שמתבקש מאיתנו. זוהי צורה של עבודת פרטנרינג שאינה מכוונת ליעילות או הרמוניה, אלא לחיבור למרכז שלנו באמצעות התנגדות, כוח ותמיכה מהאחרים.

שי פארן היא רקדנית, מורה וכוריאוגרפית מישראל אשר חיה ועובדת באירופה. לאחר לימודיה במגמת המחול במשגב ובסדנאות להכשרת רקדנים וכוריאוגרפים בחיפה, היא רקדה בלהקת המחול הקיבוצית, להקת סיגמא ואצל דפי אלטבב. בסוף תקופת עבודתה בישראל,0 היא עברה לאירופה, שם הרחיבה את הידע שלה והחלה לפתח את המחקר, הפרקטיקה ושיטות ההוראה והיצירה שלה. היא עבדה עם כוריאוגרפים שונים כמו Matej Kejzer, Maya M.Carroll, Yuval Pick, Alessandro Sciarroni, David Hernandez, Martin Kilvady ועוד והופיעה ברחבי אירופה. היא יצרה מספר יצירות שזכו במלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל, הקרן על שם אהוד מנור וסנאט התרבות של ברלין. בשנים האחרונות היא מלמדת ריקוד במסגרות שונות לרקדנים מקצועיים, בתכניות חינוך לתואר ראשון ושני כמו בית הספר הלאומי הדני לאומנויות הבמה, האוניברסיטה לאומנות בשטוקהולם, La-Manufacture בלוזאן, אוניברסיטת CCD למוזיקה ומחול בקלן ועוד, בלהקות מחול כמו Cullberg Dance Company, Scottish Dance Theatre, Corpus, ובסדנאות פתוחות ברחבי העולם. כל זה במקביל לפיתוח יצירות משלה והצגתן כחלק מסצנת המחול הברלינאית, ולעבודתה כפרפורמרית, מורה וכוריאוגרפית.

מֵעֵבֶר לכוריאוגרפיה: על הפעולה הכוריאוגרפית בעולם שכבר לא (רק) רוקד
ד״ר עידית סוסליק

מראשית התהוות המחול ברנסנס הוא הובן כ-'הוויה-אל-תנועה' (being-toward-movement), שבמסגרתה שימשה הכוריאוגרפיה כפרקטיקה ליצירת "גוף מאומן, המציג לראווה את יכולתו העצמית להימצא בתנועה" (לפקי, 2013 [2006]: 23-24). לאורך המאה העשרים התחוללו שינויים רבים שהשפיעו על איכויותיו האסתטיות של המחול, אך רק לקראת סוף המילניום התבסס המפנה המכריע שניתק אותו מהרעיון של 'גופים רוקדים'. בשיעור נדון בפעולה הכוריאוגרפית על רקע הפיכת המחול לשדה מתרחב, ונבחן כיצד הטרמינולוגיה העכשווית (דוגמת פוסט-מחול או מטא-כוריאוגרפיה) מהדהדת את השינויים באונטולוגיה של המחול, בגופי הידע שנוכחים ופועלים בשדה, ובאפיקי העשייה הכוריאוגרפית שלעיתים מתעמתים עם ציפיות מסורתיות אודות מה ואיך רוקדים. היבטים אלה יודגמו דרך סקירה וניתוח של מודלים כוריאוגרפיים עכשוויים במחול בן זמננו (ביניהם lecture-performance, אובייקטים כוריאוגרפיים וקומפוזיציות טכנולוגיות/וירטואליות, ועוד).

ד"ר עידית סוסליק – מרצה במכללת סמינר הקיבוצים, ומעבירה הרצאות לקהל הרחב בסדרות באוצרותה ובמסגרות מגוונות (השתלמויות למורים למחול ותיאטרון במשרד החינוך, בית הספר לתיאטרון-מחול לגברים 'כל עצמותיי תאמרנה', החממה ללימודי פרפורמנס לתלמידים בחברה הערבית של בית הספר לתיאטרון חזותי ועוד). כתיבתה ומחקריה מוצגים בכנסים ומתפרסמים בכתבי עת בארץ ובחו"ל, ומתמקדים באסתטיקה של גוף ומחול, וניתוח שפת המופע בהקשרים אמנותיים ותרבותיים עכשוויים. בעבר שימשה כמבקרת המחול והתיאטרון של עכבר העיר וכיום כותבת בפלטפורמה העצמאית שהקימה, 'העין העכשווית'. חברה בוועדות ציבוריות ומקצועיות בשדה המחול והתיאטרון, וביוני 2022 נבחרה לתפקיד יו"ר האגודה הישראלית לחקר המחול. בעברה רקדנית ומורה לפלמנקו.

הגוף השר
לילה מזל ינישן

איך יתכן בכלל שהגוף שלנו שר? יש קשר אינטימי בין האפשרות לשיר, לבין המסע המשותף שלנו, כיחידים וכמין, לקום על שתי רגלים, לחפש תועה, איזון, ואינסוף אפשרויות לפגוש את עצמנו ואת העולמנו.
סדנה קולית זו נחשבה למען רקדנים וכוריאוגרפים. נחקור בה את הפיזיות של הקול : הצליל בפני עצמו, האנטומיה הווקאלית, והחוויה שלנו אותם. נלמד ונתרגל כלי עבודה בתחום הנשימה, התהודה, החישה, הצבעים, הטקסטורות וכו'. נטפח כלים יצירתיים על ידי למידה ממסורות ווקאליות שונות, אלתור והקשבה הדדית.

לילה מזל ינישן – מוזיקאית ואמנית רב תחומית ילידת פריז (1981). מושקעת ביצירה ובפדגוגיה קולית, וחוקרת מרחבים שבין המסורתי לניסיוני. חברה בפרויקטים רבים, ביניהם מקהלת גיא בן הינום, הקולות הצפים, ואופוס אוקטופוס. מלמדת יחידים ומנצחת מקהלות. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, למדה מוזיקולוגיה, אמנות סאונד, מסורות מוזיקליות מגוונות, וגישות שונות לעבודה קולית.

סדנת תאורה
עומר שיזף

בסדנה נלמד כיצד לעבוד עם אור ככלי אמנותי, מתכונותיו הבסיסיות ועד לשפות התרבותיות בהן הוא יכול לדבר. נכיר את מערכת התאורה, את אמצעי האור הקלאסיים והעכשוויים, ונעלה את האפשרות להתייחס לאור בשלבים מוקדמים של התהליך האמנותי , ובכך לבסס יחסים אורגניים בינו ובין המרכיבים האחרים של העבודה.
עומר שיזף (1982) הוא אמן ומעצב תאורה, בוגר תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בספרות ופילוסופיה ותואר שני באמנות מבצלאל. הציג בתערוכות רבות, בין היתר בגלריה טריומפ מוסקבה,סדנאות האמנים, מוזיאון פ״ת, אטלייה שמי, גלריה קו 16 ועוד. עבודותיו עוסקות בקשר שבין הפרפורמטיבי לסביבתי באור במרחב הציבורי ובבמה. כמעצב תאורה פיתח שפה ייחודית לתאורה במחול ובתיאטרון העכשווי עליה זכה בפרסים ושיתף פעולה עם יוצרים רבים בארץ ובעולם, מורה בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים.

להיות יוצר עצמאי – ניהול הפקה ויוזמה

ענת רדנאי

מטרת המפגשים למפות את "השחקנים" בזירת היצירה העצמאית בישראל ולתת כלים בסיסיים לניהול עצמי של הפקה. להכיר את ההזדמנויות השונות הקיימות בשדה עבור יוצר.ת עצמאי.ת ולחדד את ה"שריר" הארגוני -הפקתי של כל אחת מהיוצרות.ים .

נושאים שילמדו:
1. מיפוי הסביבה הארגונית של תרבות ואמנות בישראל . מי הם "השחקנים" בזירה? נסקור את מרביתם, ממשרדי הממשלה דרך גופים תומכים, מוסדות תרבות גדולים וקטנים ועוד. נבדוק איך כל זה קשור אלינו.
2. אקסל – כלי עבודה בסיסי לניהול תקציב ולוחות זמנים בתהליכי הפקה וניהול עצמי.
3. תקציב ותזרים – תרגול.
4. הזדמנויות – מרכזי פרינ'ג ומחול, פסטיבלים ואירועים , מקורות תקציבייםץ

ענת רדנאי
מנכל"ית אי"ב– ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון ואמנות המופע. מנהלת, מפיקה, שותפה ויוזמת של פרויקטים תרבותיים שונים ומגוונים. במהלך השנים צברה ניסיון בניהול מוסדות תרבות ובהפקה של פרויקטים תרבותיים רבים בקשת התחומים שבין אמנויות המופע והאמנויות הפלסטיות. עסקה ביעוץ ובליווי של ארגוני תרבות צעירים ושל יוצרים עצמאים ומרצה במכללת ספיר במחלקה לתרבות יצירה והפקה. לאורך השנים, בעקבות מעורבותה במגוון פרויקטים בקני מידה שונים ובקשת רחבה של אמנויות, צברה ענת ניסון רב והבנה עמוקה בתחום מדיניות תרבות בישראל, יצרה קשר עם אמנים רבים, אנשי מקצוע ואנשי מפתח ממגוון מוסדות תרבות בישראל, לרבות משרדי ממשלה, עיריות, רשויות מקומיות וגופים שתומכים באמנות. ניסיונה המגוון ניזון הן מניהול וטיפול במעטפת הארגונית, והן ממעורבות בתכנים בכל הפרויקטים בהם היתה מעורבת.

כתיבת סאונד לכוראוגרפיה

תום קליין ומאי זרחי

כיצד משתפים פעולה כאשר השפה המדיומלית שונה? מה המשמעות של כתיבת מוזיקה עבור עבודת מחול? מה יכול להיות שיתוף פעולה אמנותי מספק עבורך בתהליך?
בקורס ראשון משותף של התכנית הדו-שנתית לכוראוגרפיה בכלים והמחלקה למוזיקה חדשה של ביה"ס הרב תחומי לאמנות מוסררה בירושלים, יפגשו כוראוגרפים.ות ומוזיקאים.ות לתהליך יצירה משותף והמשכי שבסופו יציגו את פרי עבודתם.
בתחילת הקורס יבחנו משתתפי הקורס יצירות המגלמות יחסים ספציפיים ומודעים בין תנועה לסאונד, אשר ישמשו קרקע ליצירת שיחה והתנסויות משותפות. לאחר מכן יתפצלו המשתתפים.ות לצוותים אינטימיים אשר יפגשו לעבוד באופן שבועי בליווי מקצועי של מנחי הקורס.

* הקורס יתקיים במרכז כלים בבת ים, פרט לשני מפגשים אשר יתקיימו בבית הספר מוסררה בירושלים.

מאי זרחי (1984), כוראוגרפית ופרפורמרית, יוצרת עצמאית בספקטרום בין עבודות בימתיות, תלויות-מקום והשתתפותיות. מאי פועלת במפגש בין מדיום הכוראוגרפיה, הפרפורמנס והסאונד. בעבודותיה היא חוקרת את חומריות הגוף דרך תנועה וסאונד. מאי היא בוגרת האקדמיה למחול ברוטרדם הולנד (2006) והתוכנית לכוראוגרפיה ex.e.r.ce במונפלייה צרפת, בניהולם האמנותי של קסבייה לה רואה ומתילד מונייה (2007). במהלך לימודיה הייתה אסיסטנטית של הכוראוגרף וויליאם פורסיית בפרנקפורט גרמניה (2005). ממקימות הקולקטיב הכוראוגרפי mamaza בגרמניה יחד עם יאניס מנדפוניס ופבריס מצליח, איתם הייתה אמנית הבית בתיאטרון דה סינגל (2011-12) באנטוורפן בלגיה ובתיאטרון מוזנטורם בפרנקפורט גרמניה (2012-14). עובדת כדרמטורגית ומנהלת חזרות ליוצרים ויוצרות אחרים, כגון: עדי בוטרוס, אורי שפיר, שירה אביתר ועוד.
www.mayzarhy.com

תום קליין (1987) הוא מלחין, אמן סאונד וצ׳לן. עבודתו חוקרת את היחסים שבין המופע לבין המרחב הפיזי, חברתי והפוליטי, בנוסף ליצירתו המתמשכת עם רקדנים וכוריאוגרפים. כיוצר ומבצע, הוא משתמש בהלחנה בת-זמננו, אלתור, פרפורמנס ובסביבת האולפן. הופיע בפסטיבלים בארץ ובעולם, ביניהם פסטיבל ישראל, חשיפה בינלאומית סוזן דלל, פסטיבל מקודשת, צליל מעודכן, זיקוק, פצ׳ה קוצ׳ה ת״א, מחול במזיא, Hangartfest Italy, CIRCE Georgia. מייסד שותף של קולקטיב ״סדק״, קבוצה רב-תחומית ירושלמית היוצרת ופועלת לקידום אמנות ניסיונית ומתחדשת. בעל תואר ראשון ושני בקומפוזיציה מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, וזוכה מלגות מטעם משרד התרבות, קרן שרת, קרן סידאי ומפעל הפיס.
www.kleintom.com

סדנת תלבושות
לי מאיר

בגדים נושאים בתוכם המון משמעויות שונות, החל מאספקטים פונקציונאליים כמו כיסוי, הגנה ונוחות, דרך אזורים חושיים של מגע, ריח, או זכרון, עד לשאלות עמוקות על זהות ושייכות. בין אם אנחנו רוצות.ים או לא רוצות.ים, מה שאנחנו לובשות.ים מספר לעולם מסביבנו איך לקרוא אותנו.
בעבודות במה התלבושות הרבה פעמים מספרות לנו באופן בלתי מודע איך להסתכל ולקרוא את היצירה- באיזה קונטקסט היא קורית, למה אנחנו צריכות.ים לשים לב, מה הרפרנסים שלה.
ככוראורגרפית שמתעסקת גם בעיצוב תלבושות, אני נתקלת בשתי בעיות עיקריות שמציפה ההתמודדות עם שאלת התלבושות במחול העכשווי- או ששאלה זו נדחקת לרגע האחרון והתוצאה היא הרבה פעמים אקראית או כללית, או שהתלבושות מקבלות חשיבות רבה מדי והן מאירות את היצירה באופן שאולי ממש לא נכון לה.
בסדנא נזרוק על עצמנו ומסביבנו בדים, בגדים וחפצים. בתמורה הם יזרקו אלינו אפשרויות של כוראוגרפיה. אלו יהוו את הבסיס של הscores שנתנסה בהם יחד. דרך שילוב של גישה אינטואיטיבית וחושית לגישה רפלקטיבית ואנליטית, נחפש יחד אופנים שונים בהם בגדים יכולים לעזור לנו להבין מה בעצם מעניין אותנו כיוצרי.ות מחול עכשווי.

לי מאיר היא כוראוגרפית, רקדנית ומעצבת תלבושות שחיה ועובדת בברלין מ-2011. עבודותיה נעות בין סולואים לפורמטים קולקטיביים, ובבסיסן נמצא תמיד הרעיון שאמנות היא קודם כל נקודת מפגש בין רעיונות, א.נשים ו-craft. עבודותיה חוקרות את המתח(ים) בין שפה, תנועה, צליל והפקת משמעות, ומוצגות בפלטפורמות בינלאומיות כגון: Tanz im August Berlin, Brighton Festival, Heidelberg Tanzbiennale, Tanzquartier Vienna ועוד. בארץ הוצגו עבודותיה בפסטיבל צוללן, תאטרון תמונע, תאטרון קליפה, ומרכז סוזן דלל. ב-2019 לי קיבלה מלגה מטעם ה-Pina Bausch Foundation לשתף פעולה עם בית הספר למחול L'Ecole des Sables בסנגל. יצירתה האחרונה 'sound&safe', החוקרת את הקשר שבין מקצב ותחושת שייכות ויחד, עלתה בבכורה בתאטרון HAU בברלין ב2021. ב-2013 לי השלימה לימודי כוראורפיה ב- HZT- Inter University Center for Dance Berlin .
www.leemeir.com

סדנת כתיבה ליוצרים
נועה שובל

כוריאוגרפים נדרשים לא פעם לכתוב טקסטים המתארים ומציגים את עבודתם. תהליך הכתיבה על היצירה מהווה, לעיתים, אתגר לא פשוט – אולי בגלל שהדרישה לתאר פרקטיקה אמנותית במילים היא כמעט פרדוקסלית. אך היכולת להעביר רעיון לכתב היא מיומנות נרכשת.
בסדנה נעבור יחד תהליך של כתיבת טקסט רפלקסיבי על היצירה. נכיר אסטרטגיות כתיבה שונות ונזהה את המוקשים שמהם כדאי להיזהר. הסטודנטים והסטודנטיות יתנסו בכתיבת תיאור פרויקט, פיסקה ביוגרפית, וככל שיאפשר הזמן ניגע גם בהכנה להגשות וכתיבת אימיילים רשמיים.
במהלך הסדנה יתבקשו הסטודנטים להגיש תרגילי כתיבה שאותם ננתח בכיתה ובפגישות אישיות.
מטרת הסדנה לתת לכל אחד ואחת מהמשתתפים כלים לכתיבה על הפרקסיס שלהם בצורה אישית, נגישה ומדויקת.
הסטודנטים יוכלו לבחור לכתוב בעברית או באנגלית.

ד״ר נועה שובל, פסיכובלשנית, מלמדת בתוכנית ללימודים קוגניטיביים של השפה ושימושיה באוניברסיטת ת״א, עורכת, מתרגמת ומלווה אמנים בכתיבת טקסטים, לימדה כתיבה בתוכנית לתואר שני באמנות בבצלאל.

הקוד והסוד – סדנת דרמטורגיה
ניר שאולוף

בסדנה נתבונן במבנים פרפורמטיבים ונכיר צורות שונות לארגון מופע. יחד ולחוד ננסה למצוא ולהמציא קוד במה משלנו: איך אפשר לנסח סדר, נראטיב ומשך של עבודה? האם ניתן לחדד ולחדש את החוזה שבין זמן, מרחב וקהל? כיצד ניתן להסדיר את המשא ומתן שבין דימוי, חומר ומדיום?
הסדנה תכלול שיחה משותפת לצד עבודה עצמאית.

ניר שאולוף הוא אמן ויוצר תיאטרון. עבודותיו נעות בין פרפורמנס, סאונד, וידאו וטקסט, ומוצגות בחללי תיאטרון ואמנות בארץ ובעולם. מנהל אמנותי של פסטיבל פולחן הסתיו בתיאטרון הזירה הבינתחומית בירושלים, ומלמד בבית הספר לתיאטרון חזותי. עבודותיו הוצגו בין השאר במוזיאון באוהאוס דסאו, מוזונטורם פרנקפורט, מוזיאון תל אביב, גסנראלה ציריך, רוהרטריאנלה, שוואנקהאלה ברמן, רדינג אינטרנשיונל, עונת התרבות ירושלים, מוזיאון בת ים ועוד.

חזרה לאינסטינקטים
רוני חדש

נתחיל את השיעור בחימום המבוסס על עקרונות מטכניקת הריליס, תוך התמקדות באיכויות אותן אני חוקרת כרקדנית, כיוצרת וכאדם. נשחק עם איכויות שונות, טקסטורות ודינמיקות, על מנת לחמם את הפן היצירתי, החקרני והסקרני של הגוף ואת האופציות הבלתי-נגמרות של לנוע את אותו המהלך באופן שונה. נלמד חומר תנועתי ואט-אט נבדוק איך אפשר להפוך אותו ל“שלנו“ – כיצד הגוף האישי וחומר תנועתי חיצוני מתמזגים לאחד. 

רוני חדש (1990) כוראוגרפית, רקדנית ומורה למחול עכשווי. ביצירתה, רוני מחפשת אחר מניעים אינסטינקטיביים ורגשיים ליצירת תנועה, וזאת על ידי פירוקו של הגוף לשלל איבריו ומציאת יכולת תנועתית נפרדת בכל איבר ואיבר. עבודותיה השונות זכו להכרה בינלאומית בעקבות השפה הפיזית הייחודית המאפיינת אותן, וקטפו פרסים בארץ ומחוצה לה, ביניהם פרס משרד התרבות ליוצרים צעירים (2018 ,2021) ופרס גוונים במחול (2015).